רמי זיצ'ק – מנהל אתר תרו ישראל

מויש:  רמי, אני שמח שהגעת הנה היום ואתך הייתי שמח קצת יותר להכיר את התעשייה המיוחדת שאתה מנהל היום. תרו זו חברת תרופות המייצרת תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם, אולי תסביר לנו את ההבדלים בין כל הסוגים האלו של התרופות. מה זה תרו? 

רמי:  תרו זה ראשי תיבות של "תעשיה רוקחית" שזה שם שניתן לה ב- 1950. בשנותיה הראשונות גם קראו לזה בצחוק מסוים "תעשייה רומנית". רוב העובדים שם היו רומנים ועדיין יש לנו הרבה עובדים רומנים, הרבה ידע הגיע מרומניה בתחום הזה.
 
735 עובדים באתר של תרו ישראל שאתה מנהל, אתה גאה לנהל כל כך הרבה עובדים?
אני גאה, אבל יותר מזה שאני גאה אני חושב שזו זכות גדולה, כי בסופו של דבר בתור מנהל, בין אם זו תעשיית תרופות או תעשייה אחרת, לדעתי זה פחות חשוב. אני חושב שמה שחשוב בתפקיד ניהולי זה שלמנהל יש השפעה על  735 עובדים שכל אחד מהם מייצג משפחה ומעגל חברים ולמנהל יש את החובה והזכות לספק להם מקום עבודה שיעצים אותם, יגרום להם לאושר, במובן הזה זו זכות גדולה.
 
אז אתה אומר שחלק מהתפקיד שלך כמנהל זה בעצם לדאוג לזה שתהיה תעסוקה מסודרת לעובדים ושהם יהיו מרוצים. זה מה שאני שומע.
כן אני חושב שהחברה היא כלי, אבל התפקיד האמיתי זה באמת לספק מקומות עבודה ומקום העבודה לדאוג שאנשים באים מרוצים בזמן העבודה, הולכים הביתה מרוצים, מגיע מוצאי שבת הם שמחים שמתחיל שבוע חדש ולא חרדים בפני השבוע החדש
 
תגיד, התוצר של תרו הוא בעצם תרופות. זו תעשיה, אם אני יכול לעשות הקבלה לטבע, יש מקום בכלל לעשות השוואה בין שני המפעלים או שתגיד: אנחנו שונים?
זה מזכיר לי סיפור שסיפרו לי פעם ששר התחבורה האמריקאי הגיע לישראל וסיפר על אורך מסילות הרכבת בארה"ב שהוא מאות מיליוני קילומטרים ואז הוא שאל איך זה בישראל. אז אמרו לו אנחנו לא יודעים את האורך, הרוחב אותו דבר. כן, אנחנו וטבע אותו רוחב מסילה אבל אורך שונה מאד. אנחנו באותה תעשייה, הם כמובן חברה, בסדרי גודל, יותר גדולה.
 
תעשיית תרופות זו תעשיה שהיום משמשת ציבור מאד גדול של אנשים וכל אחד יש לו את הגישה שלו לתרופות. אני מסתכל על זה כלקוח, אתה מסתכל על זה כמנהל. יש לך דילמה אתית שאתה מייצר תרופות? או שאתה אומר אני גאה בזה, שאני מייצר סוג כזה של מוצר?
אין לי דילמה אתית. לגמרי לא. אני ממליץ לכל אחד לקיים אורח חיים בריא ועד כמה שניתן להימנע מצריכת תרופות. אני לא ממהר לצרוך תרופות אבל לפעמים תרופות הם דבר נדרש, ואני שמח שאנחנו עוזרים לספק אותם. בעיקר המטרה שלנו לעזור לספק אותם במחיר קצת יותר נמוך. אנחנו חברה גנרית. אנחנו לא מפתחים תרופות שלא קיימות, אלא ברגע שהפטנט על התרופות פג אנחנו עוזרים לייצר אותן במחיר יותר נמוך.
 
מהו תהליך יצור תרופה? כשחברה כמו תרו רוצה לייצר תרופה גנרית, היא לוקחת פטנט קיים או שהיא גם משפיעה על השימוש בתרופה באיזו שהיא צורה?
למעשה אנחנו צריכים לפתח תרופה שהיא זהה לתרופה שעליה יש את הפטנט, ולהמתין או לסיום תקופת הפטנט או למצוא דרך שאפשר לעקוף את הפטנט ולספק לשוק תרופה זהה. תרופה צריכה לעבור מבחנים שמראים את הזהות הזו
 
איזה מבחנים?
מבחנים של שימוש והתוצאות של השימוש בתרופה. להראות שהמוצר שאנחנו מספקים זהה למוצר הקיים היום בשוק בגרסה גנרית שלו. לצורך כך לנו יש את כל האמצעים בשביל לעשות זאת. יש את המחקר ופיתוח שתפקידם לקחת את אותה תרופה הקיימת היום ולמצוא את הדרך שאפשר לפתח אותה אצלנו, אח"כ צריך לפתח את החומרים הפעילים של אותה תרופה, שאלו תהליכים כימיים. יש לנו מפעל כימי שמייצר את זה. אח"כ את החומרים הפעילים עם החומרים האחרים ביחד לייצר את המוצר הסופי, שזה יכול  היות סירופ, או טבלייה או משחה, שגם את זה אנחנו עושים.
 
יש פה הרבה תהליכים כימיים ויש פה תהליכים אחרים שאתה צריך להבין בהם. אתה צריך להיות מומחה להרבה מאד תחומים
כן. לא אני אישית אבל בחברה צריכים להיות הרבה מאד מומחים להרבה מאד תחומים
 
איפה צריכה להיות רמת הידע שלך? כשאתה רוצה שהתרופה תצא הכי טוב, במחיר הכי טוב לצרכן, עם רמת איכות שנדרשת- FDA , מבחנים חמורים מאד
האמת היא שזו שאלה שהולכת לתפיסת הניהול של כל חברה וחברה. דווקא בתעשייה הזאת שהיא תעשייה מאד שמרנית מקובל שגם בדרגי הניהול לוקחים אנשי מקצוע, אנשים שהיו בתחום המדעי, מהנדסים או ביוטכנולוגים שגדלו בתוך התעשייה הזו ופיתחו יכולות ניהול, אז הם גם יכולים לנהל אני חריג קצת לתפיסה הזו, אבל בתפיסה הניהולית שלי התפקיד שלי הוא לנהל. אני אחרון המבינים בייצור תרופות או בפיתוח של תרופות. יש לנו הרבה מומחים. המומחיות שאני צריך להביא זו מומחיות ניהולית.
 
כשאתה אומר יש לנו הרבה מומחים, אתה בעצם מאד תלוי בכל המומחים הללו. אם איש מפתח/ו טאלנט, מחר בבוקר מקבל הצעה טובה יותר מטבע הוא יכול לקחת את הדברים שלו ולעבור, ואתה נשאר עם ואקום גדול.
יש לנו יותר ממומחה אחד לכל תחום, אבל % 100 מהמומחיות נמצאת אצל יתר 734 העובדים, בנושא ייצור תרופות אין לי ערך מוסף אמיתי לארגון.
 
אז איפה הערך המוסף שלך כמנהל?
הערך המוסף שלי הוא כמנהל כללי. התפקיד שלי הוא לדאוג שבארגון יהיו את האנשים הנכונים במקומות הנכונים במבנה הארגוני הנכון בתהליכים הנכונים בתרבות הארגונית הנכונה. כמנהל אני אחראי על הסביבה שמאפשרת לאותם מומחים לבוא לידי ביטוי ובסופו של דבר להביא לתוצאה הטובה ביותר.
 
כשאמרת תרבות ארגונית, לאיזה סוג של תרבות ארגונית אתה שואף בחברה?
יש לנו את ערכי הליבה שלנו. ערכי הליבה שלנו מדגישים מאד גם את ההתנהגויות של האנשים. מעבר לנושאים של מצוינות ואיכות, ערכי הליבה שלנו מכוונים לתרבות הארגונית במובן של התנהגויות של אנשים, ערכים של יושר, יושרה, שקיפות וכבוד הדדי, שבמובן מסוים, כשהתחלנו לפעול ליישום ערכי הליבה היתה הרבה מאד ציניות בארגון, ובצדק, כי בסך הכל אלו ערכים שאפשר למצוא אותם בהרבה מאד מקומות על פלקטים או בניירות אם עושים חיפוש באינטרנט אפשר למצוא מאות חברות שיש להם ערכים דומים
העתק הדבק
ואנשים היו ציניים כי כנראה אנשים באו מסביבות דומות שדיברו על ערכים אבל לא קיימו אותם. אצלנו הערכים האלה הם מאד מחייבים, הם ברמה של חוקה.

מעניין, אתה מדבר על ערכים ואני מאד מתחבר לעניין הזה שצריך ערכים. כמי שעובד עם ארגונים אני מאד משתדל להטמיע ערכים. אבל אני אנסה יחד אתך,  ניקח שלושה ערכים. ערך של אנושיות, ערך של הצלחה / עמידה ביעדים וערך של הנאה. איך היית מדרג את שלושת הערכים האלו לפי סדר יורד?

אני חושב שהנאה מספר 1. כמובן זה לא יכול לחיות בפני עצמו, אבל בסופו של יום, מעבר לכל היעדים, ויש לנו הרבה יעדים, אני חושב שהמבחן האמיתי לארגון, כמו שאמרתי קודם, אם קמים בבוקר העובדים ונעים להם ללכת לעבודה וחוזרים בערב הביתה אנשים רגועים לסביבה המשפחתית שלהם, אז אני חושב שכולנו בתרו מבינים שזה מין ערך עליון מעל הכל. אנושיות הייתי מדרג אותו מס' 2 כי הוא קשור לזה. מאד חשוב לנו שביחסי האנוש, באינטראקציה בין האנשים שיהיה נעים אנחנו מנסים להיגמל מפוליטיקות ובודאי מהתנהגויות לא תוקפניות או לא מכבדות, אנחנו מנסים להדגיש את נושא האמפטיה. שכל אחד לאחד בתוך הארגון יגלו יותר הבנה, בשביל ליצור סביבה שבסופו של דבר מביאה לערך השלישי שהיא ההצלחה. הסדר, ההירארכיה, היא לא רק מבחינת החשיבות שאנחנו רואים שזו ההירארכיה הנכונה, אלא גם מבחינת הסדר הלוגי של הדברים. אנחנו מאמינים שצריכה להיות הנאה וצריכה להיות אנושיות בשביל שתהיה הצלחה מוחלטת. יכולה להיות הצלחה אחרת, אבל הצלחה אמיתית צריכה לבוא מהדברים האלה.

היתה לי תחושה שככה תסדר את  הדברים. אתה יודע, למרות שחלק מהמנהלים היו אומרים התפקיד שלי זה הביזנס, אבל הם לא מבינים תמיד שהדברים מאד תלויים ברכיב האנושי.
אנחנו עוברים לשיר, איזה שיר היית בוחר?
ברוח הדברים האלה של יישום ולשנות ולשפר, הייתי שמח לשמוע את "אני ואתה נשנה את העולם..."
 
המושג מצוינות, רמי, מה זה אומר לך?
א', זה אחד הערכים שלנו
באיזה מקום, אגב? 
קשה לי לדרג, אבל בהחלט הייתי שם את ההתנהגויות הבינאישיות שזה היושר, היושרה והכבוד ההדדי במקום ראשון, אבל המצוינות- קשה להגיד מקום כי כל הדברים האלו הם ביחד. אם רק נתנהג בסדר ולא נצטיין בשום דבר אז לא נשרוד הרבה מאד זמן. אנחנו אתר יצרני של חברת תרופות גנריות. כל מה שאנחנו עושים פה יודעים גם ידידינו בהודו ובסין לעשות, רק שהם יודעים לעשות את זה בהרבה פחות כסף. כך שאנחנו לא היום ולא מחר ולא שנה הבא ועוד שנתיים, לטווח יותר ארוך אנחנו במלחמת קיום. האם התעשייה הזו תמשיך להתבצע בישראל בזכות עצמה ולא בסבסוד של החברה או לא, והתשובה לזה, אנחנו לא יודעים להגיד אם כן או לא אבל המאבק שלנו בשביל לקיים את התעשייה הזו זו המצוינות. המצוינות היא לנסות ולהסתכל על כל מה שאנחנו עושים, כל התהליכים, ולנסות לעשות אותם בדרך היעילה ביותר, ללא בזבוז. בין היתר ההתנהגויות האנושיות הן גם סוג של בזבוז. כשבארגון יש פוליטיקה או שיש מערכות יחסים שהן לא אופטימאליות זה גורם לבזבוז וקשה למדוד את הבזבוז הזה אבל ארגון הוא לא אפקטיבי, והתפיסה שלנו אומרת
שבשביל לנסות להתחרות עם ההודים והסינים והיצרנים שבאמת יש להם יתרון בעלות כוח אדם זול אנחנו מאמינים שאם נצטיין בכל מה שאנחנו עושים, ולא יהיה לנו את הבזבוזים שמן הסתם להם יש ולכל חברה אחרת יש, אז למרות עלויות היצור הגבוהות בארץ עדיין נוכל להיות תחרותיים.
 
ומה המדד, אם אני מנסה לכמת את זה למדדים,  איך אתה יכול לכמת את זה לאיזה שהוא מדד ולהגיד על איזה מדדים אתה מתבסס כשאתה בוחן את המצוינות הזו?
יש עשרות מדדים
המדדים המרכזיים
יש לנו מדדים של איכות שאנחנו מנסים לכמת כמה עולה לנו חוסר האיכות שזה מדדים של חוסר איכות שהיא יותר בולטת. יש לנו מדדים של סייקל-טיים. אם מסתכלים על כמה זמן לוקח לייצר טבלייה, באופן תיאורטי כל מה שאנחנו עושים זה להסתכל כמה זמן לוקח לייצר כל טבלייה זה היה לוקח שעות. בפועל מפעלים שמייצרים טבליות זה לוקח מספר שבועות. הפער בין השעות למספר שבועות זו מורכבות של התהליך שהיא לא נדרשת, אבל עוד סוג של בזבוז. גם את זה אנחנו מודדים. יש לנו עוד מדדים של אירועים. אנחנו תעשייה מאד מפוקחת. הזכרת את ה- FDA, משרד הבריאות הישראלי, רשויות אירופאיות, כל דבר צריך להיות מתועד ומדויק ועם הטמפרטורה ולחץ האוויר, וכל דבר שנעשה, וכל דבר שסוטה מזה צריך להיחקר ולהיבדק. יש לנו הרבה מאד אירועים כאלה אז מן הסתם אנחנו מנסים לצמצם אותם
 
היה לכם לא מזמן בדיקה של ה-FDA
במהלך שבוע שעבר הייתה ביקורת של שני מבקרים מה-FDA. היות שעיקר הפעילות שלנו זה יצוא לארה"ב, ו-FDA היא הרשות המפקחת של ארה"ב, הביקורת הזו היא מאד משמעותית מבחינתנו, ולעבור אותה זה שלב קריטי בהמשך קיום העסק שלנו, ולשמחתי לא רק שעברנו אותה, אלא אפילו לא הייתה להם הערה
 
אפילו לא הערה אחת? הם התבלבלו כנראה
אנחנו יום יום טורחים לשפר את התהליכים ואנחנו לא התבלבלנו בלחשוב שאין לנו עוד הרבה מה לשפר, יש לנו עוד הרבה מאד מה לשפר. אני חושב שזה מעיד על זה שעשינו כברת דרך.
 
זה נשמע באמת מרשים שהצלחתם לעבור בדיקה כזו מחמירה בלי הערות. איך אתה מגיב כלפי העובדים אחרי שעברתם בדיקה כזו?
במסר שחציו זה אני מוקיר תודה כי בסופו של דבר כל העובדים עברו את הבדיקה הזאת, מה שקשה בבדיקה הזאת שזה לא קומץ של אנשים שיכולים להכין ולדאוג שהכל יהיה בסדר. בסופו של דבר ההתנהגות של כל עובד ועובד בחברה נבדקת, כי כל עובד עושה איזושהי פעולה ולכל פעולה כזאת יש חוקים איך צריך לעשות אותה ואיך צריך לתעד אותה ומי צריך לעשות ואיזה הכשרה הוא צריך לעבור והבדיקה היא כמובן מדגמית אבל היא בסופו של דבר בודקת את כולם, אז אני אסיר תודה לכל העובדים על העבודה הנהדרת זאת אומרת זה קומפלימנט לכולם ומצד שני אני מעביר את המסר שהעובדים יודעים אותו, אני רק מחדד אותו, שיש לנו עוד הרבה מאד כשלים במערכת שלנו שצריך לטפל בהם והרבה חוסר יעילות שצריך לשפר אותה זאת אומרת לא צריך להתבלבל.
 
אתה אומר להם תראו חברה אל תנוחו על זרי הדפנה קודם כל מגיע לכם כל הכבוד על זה שעזרתם להעביר את הבדיקה בצורה הכי טובה אבל יחד עם זה חכו, יש פה ושם עוד כמה דברים שצריך לשפר אותם 
בהחלט, לשמחתי כולם יודעים את זה.
 
מה זאת אומרת כולם יודעים, את מה הם יודעים?
הם יודעים שמצד אחד הצטיינו בביקורת ומצד שני יש לנו עוד הרבה מה לשפר בשביל להמשיך ולהצטיין.
 
תגיד לי רמי,  איך הם תופסים אותך כמנהל העובדים אם הייתי הולך אצלכם כמו שאומרים בקיבוץ במדרכות ושואל את החבר'ה תגידו לי איך רמי בתור מנהל מה החבר'ה האלה היו אומרים לי?
הייתי מעדיף שתשאל אותם ולא אותי
אבל נגיד, בוא שים עצמך רגע במקומם
אני מאמין שלפחות את התכונות של יושר ויושרה, כבוד הדדי, שקיפות, כל העובדים היו מייחסים לי.
 
אני עושה איתך עכשיו מסע לתחילת הדרך שלך בתרו, כשאתה הגעת לתרו איזה מן תרו מצאת בהתחלה?
מצאתי תרו עם היסטוריה מפוארת ואומנם במקרה כשאני הגעתי החברה הייתה בקשיים ועמדה לפשוט את הרגל
במקרה
אבל זה לא יהיה נכון להגיד שמצאתי את תרו עומדת לפשוט את הרגל, בגלל התנהלות יותר של ההנהלה בעניינים כספיים החברה עמדה לפשוט את הרגל, אבל אני הגעתי לתרו גם אחרי ביקורת של הFDA שנעשה לפני שהצטרפתי וגם שמה הביקורת עברה בהצלחה. היו הערות, אבל עדיין הביקורת עברה בהצלחה כך שאני חושב שהגעתי לארגון מצליח אבל אני חושב שהגעתי לארגון שסיים איזשהו פרק בחייו, שבו הוא הצליח בגלל שהוא היה מאוד מקצועי בתחומים המדעיים שלו אבל ניהולית, מבחינת המצוינות שאנחנו מקדמים זה לא היה דגש, זה לא היה צורך, כי התחרות הייתה שונה, העולם היה שונה, אבל הדברים השתנו. כך שמהבחינה הזאת זה משהו שבאמת התפתח בשנים האחרונות
 
אז מה נדרשת לעשות אם כך? הגעת לחברה שיש לה צורך בשיפור ניהולי והיית צריך להזיז עובדים, לשנות מבנה ארגוני אולי?
קודם כל לפי דעתי צריך לבנות את החזון של החברה.
לשקף את החזון לעובדים, שמבחינתי חלק משמעותי מהחזון זה שאלה מילות החזון שלנו זה להוכיח את זכות הקיום של תעשייה בישראל, זה מה שבחרנו לעצמנו.
אתה אומר בחרנו, איך בנינו את החזון בעצם, איך עשיתם את זה?
חזון, ערכים, זה דברים שכמובן למי שעומד בראש הארגון יש השפעה מאוד גדולה, אבל בסופו של דבר זה צריך לעשות איזה פעולה משותפת
זה לא יכול להיות חזון של אדם אחד שמוכתב לארגון, זה צריך להיות החזון של הארגון עם כמובן השפעה של מי שעומד בראש הארגון.
אז החזון הזה זה תוצאה משותפת של המנהלים בארגון שמייצגים את העובדים בארגון
 
יצרתם חזון ומה השלב הבא? איך מטפטפים אותו כלפי מטה?
קודם כל בבסיס החזון הזה- מצוינות, השלב הראשון במצוינות הוא שלב לא קל והרבה מאוד חברות מדלגות עליו אבל לפי דעתי הוא שלב הכרחי וזה צריך לוודא שיש את האנשים הנכונים בשביל להגיע לזה.
ואם אין את האנשים הנכונים?
ואם אין את האנשים הנכונים כאן באמת חברות נבדלות. אם אין את האנשים הנכונים כמובן אחרי שנעשה מאמץ לאפשר לאנשים להתפתח ולהיות נכונים אבל בסופו של דבר אם יש אנשים לא נכונים אז מקומם או בתפקידים אחרים, שזה תמיד הפיתרון המועדף, או מחוץ לתרו וזה קורה, זה דרך אגב לא מעיד בהכרח שהאנשים האלה הם לא אנשים טובים ומוצלחים, זה רק מעיד על זה שהם לא האנשים הנכונים עבור תרו. ואת השלב הקשה הזה אסור לדלג עליו והוא לא סותר את האנושיות שלנו למרות שרגעית נראה שכן.
 
איך האנושיות יכולה לבוא לידי ביטוי כשאתה צריך לפטר אנשים או להזיז אותם מהמקום שכבר התעצב והיה להם נוח והיה נוח לכולם?
א' בסופו של דבר אנחנו פוגעים באנשים לפעמים, אי אפשר להתחמק מזה אבל האנושיות באה לידי ביטוי בזה שאנחנו עושים כל מאמץ בשביל לעזור לאנשים לסגור את הפערים. אנחנו עושים כל מאמץ בשביל למצוא אולי תפקידים אחרים שהם כן מתאימים להם ובסופו של דבר אם אנחנו נאלצים להיפרד מאנשים אנחנו עושים כל מאמץ בשביל לעשות את הפרידה הזאת בצורה אנושית ככל שניתן. אבל אנחנו מחויבים בסוף לבנות נבחרת מצטיינת וחייבים את האנשים הנכונים בשביל לעשות את יתר הדברים.

ואתה הרגשת שבסיטואציה הזאת כשהיית צריך ליצור את השינוי הזה ולפעמים להזיז אנשים שאנשים קיבלו את זה, או שהרגשת שזה תהליך שהוא קשה מאוד גם ברמה האישית שלך וגם ברמה של אותם מנהלים?

היה תהליך מאוד מאוד קשה. המנהלים בארגון היה להם קשה להתחבר לזה. על הצורך לפגוע באנשים אחרים וגם כשכבר ברמה התיאורטית הם קיבלו את התפיסה הזאת היה להם מאוד קשה ליישם את זה. גם קשה לבצע את זה וגם קשה להשלים עם עצמם שזה נדרש, אז כבר הם הבינו שיש צורך באנשים הנכונים והם הבינו שאסור להתפשר, אבל כשזה בא למקרים הפרטניים, בלי לשים לב הם התפשרו.

יפה, עמדת במשימה אני מבין. זה היה כבר לפני אי אילו שנים, כמה שנים אגב שאתה מנהל את תרו?
קרוב לשבע שנים.
אבל מתוכם עוד עברנו, היה לנו מנכ"ל עד לפני שנתיים, אז המבנה היה קצת שונה, עד אז ניהלתי את הפעילות בחיפה בלבד.

והיום אתה מנהל את הפעילות הישראלית בעצם?
כן. עכשיו התהליך הזה של בחינת כוח האדם שלנו הוא תהליך מתמשך, הוא לא, זה לא משהו שעשינו אותו לפני שבע שנים וסיימנו אותו, יש איזה דינאמיקה מסוימת של הארגון ואנחנו, זה גם תהליך ארוך וקשה שקשה לעשות אותו בפרק זמן מצומצם, הוא גם תהליך שכל הזמן אנחנו נבחנים, העולם משתנה, החברה משתנה, הצרכים משתנים, המבנה משתנה וגם אנחנו צריכים להשתנות.

אוקיי, בוא ניקח קצת אוויר ונבחר לנו שיר.
השיר הבא שהייתי שמח לשמוע זה שיר תקווה של אביב גפן.
שיר תקווה של אביב גפן. מה יש לך להגיד על אביב גפן?
לא יודע אני לא מומחה, לא אסתכן, אני רק אוהב שירים מסוימים.
אז אתה אוהב את התקווה או את השיר?
את שניהם.
בוא נקשיב ביחד...
 
תגיד רמי, מה תרו עושה לטובת הקהילה? אני יודע שאתם עושים דברים, אתה יכול ככה קצת יותר לשתף אותנו?
כן, אני חושב שהבנו כבר לפני הרבה מאוד שנים, וחלק מהחברה עוד הרבה לפני שאני הצטרפתי שהקהילה היא חלק משמעותי בהצלחת החברה ושאנחנו מחויבים כחברה שפועלת בקהילה וגם כעובדים שבאים מהקהילה לתרום חזרה לקהילה ובמשך שנים גם תרו תורמת לקהילה ואני חושב שיותר מרגש זה העובדים של תרו שתורמים לקהילה ולמעשה הם תורמים כאינדיבידואלים אבל
תרו מספקת את המסגרת אז התרומה יכולה להיות
אם בעזרה כספית, בשיפוץ של מועדונים ושימוש במשאבים של החברה שכאן באמת יש גם תפקיד חשוב לתרו וגם לעובדים שמתנדבים לבוא ולעזור ולשפץ ולתקן ומצד שני הדגש בשנים האחרונות הוא לנסות ולתרום בדברים שתרו יותר ייחודית בהם וזה אולי בתחום החינוך. יש יותר דגש ויש לנו הרבה מאד עובדים שהם חונכים תלמידים בבתי ספר מהקהילה עוזרים להם במגמות הריאליות בשיעורי בית

זה על בסיס וולונטרי, כלומר עובד מחליט אם הוא רוצה או שזה חלק מהערכים מהמחויבות כלפי החברה כמו שבאינטל עושים?
הפעילות הזו החינוכית היא במסגרת משותפת עם אינטל וחברות אחרות. זה וולונטרי לחלוטין ויש הרבה מאד דרישה מצד העובדים לכן אני חושב שהפעילות הוולונטרית הזו לי יותר נוח לייחס אותה לעובדים, כי זה נכון שתרו מספקת את המסגרת אבל זה באמת התנדבות של העובדים כאינדיבידואלים

אתם לא תורידו המשכורת לעובד אם הוא לא ילך ויצבע בית של זקן או לא ילמד בבית ספר
לא, חס וחלילה
אתה מרגיש שזה באמת מוסיף תחושת גאווה לעובדים, שהם זוקפים את הגו בעקבות הפעילות הקהילתית הזו?
אני חושב שידוע לכל שפעילות התנדבותית היא מעשירה שקודם כל את המתנדב ורואים את זה על אותם מתנדבים. אני חושב שזה מביא גאווה לכל  החברה וזה חלק מתפיסת העולם שלנו שאנחנו לא נמצאים פה לייצר תרופות,  כמובן שזה חלק ממה שאנחנו עושים,
דרך אגב אנחנו קצת מייצרים תרופות...
רוב זמננו אנחנו מייצרים תרופות אבל חשוב לנו הקהילה, חשוב לנו הסביבה, וגם אנחנו חשובים לעצמנו

אני רואה את זה כדבר מאד יפה אם אתה מעודד את זה והעובדים רואים אז זה win win. כולם רואים בזה ברכה. אני מקווה שגם מפעלים אחרים ילמדו
יש הרבה. במעגלים שאנחנו מסתובבים בהם יש הרבה חברות שהנושא הזה מאד מפותח אצלן.
יש ערך של נתינה הדדית, אני מאד מסכים לזה
 
רמי, קצת אליך, ההורים שלך היו רופאים אבא, אמא
הם התחילו כרופאי משפחה. אמי המשיכה כרופאת משפחה ואבי עבר לתחום מחקר, פרופסור לחקר הסרטן והוא עוסק בזה עד היום, אם כי לא במסגרת עבודה, הוא יצא לגמלאות לפני זמן רב.
מותר לי לשאול אותך מה הגישה שלו לתרופות, של אביך?
אה כן, זה מאד מובהק. להתרחק מזה כמו מאש.
אני לא מאמין
מתרופות, עד כמה שניתן מרופאים, הוא חינך אותנו על אורח חיים בריא, ספורט, תזונה בריאה, בכל מקרה באמת לנסות להימנע מתרופות. הוא עצמו, במקרה שאלתי אותו לפני כמה ימים, רציתי לוודא כי התחושה שלי הייתה שעשרות שנים הוא לא צרך אפילו כדור נגד כאב ראש, אז הוא אישר את זה.

זה נשמע מעניין. האבא מתרחק מתרופות, הבן מנהל מפעל תרופות, ופה צריך איזה סינטזה, אם אתם יושבים ביום שישי ומדברים אתם עלולים עוד לחבוט אחד בשני על עניין הזה
ממש לא, אבל כמו שאמרתי, אני רואה עצמי כמנהל של 735 עובדים והמשפחות שלהם והמעגלים החברתיים שלהם והמסגרת שהיום אני מוצא את עצמי זה גם מסגרת שהקבוצה הזו מייצרת תרופות ואני מעודד את כל הלקוחות הפוטנציאלים שלנו לאמץ אורח חיים בריא ותזונה בריאה ועד כמה שניתן להימנע מצריכת התרופות שאנחנו מייצרים.
 
מה מתוך זה אתה מיישם? אבא נתן לך עצות נהדרות. הוא אמר לך תזונה, הוא אמר לך ספורט, הוא אמר לך אורח חיים בריא, איפה אתה בזה?
קודם כל זה במודעות שלי, ואני מיישם את זה עד כמה שאני מצליח. בשנים האחרונות בהחלט נושא הספורט, התחלתי לעסק בו בריצה, השתתפתי במרתון ואני בא מרקע מאד לא ספורטיבי.
מרתון מלא?
מרתון מלא בפריס.
מרתון מלא בפריס
לאט
ממש לא משנה, סיימת את זה?
סיימתי עם חיוך גדול, עם הרבה גאווה, בייחוד מי שמכיר אותי, ביחס לקבוצת החברים שלי אני הייתי המועמד האחרון כשהיינו צעירים לסיים מרתון
למה היית מועמד האחרון?
ספורט ואני בגיל צעיר לא ממש הלכנו ביחד, אבל אני שמח כי אני חושב שזו דוגמה שלמעשה כמעט כולם יכולים
אתה אומר זה בעצם בראש. אם רוצים אפשר גם לעשות מרתון
ללא ספק, צריך רק מאד מאד לרצות כי זה הרבה אימונים וזה גוזל זמן
חלק מידידי השמנמנים יגידו הבחור... בסדר, זה מחייב כל כך הרבה תעצומות נפש, כל כך הרבה נחישות, יש לך את זה
האמת היא שגם אני הייתי מהשמנמנים, זה גם פיתרון לנושא הזה אם רצים הרבה
מסר מאד חשוב מרמי- אם רוצים יכולים
בהחלט בזה אין ספק
 
אני חוזר אתך קצת לצבא, מה בדיוק עשית שם, בצבא?
בצבא הייתי בתלפיות בחיל מודיעין
זה לחנונים המצטיינים
הייתי מהחנונים
אתה אומר את זה בגאווה
כשהייתי צעיר הסתרתי את זה, אבל יש איזשהו גיל שמשלימים עם הכל. שהילדים שלי אומרים שאני חנון אני כבר מקבל את זה

מה זאת אומרת הם אומרים לך שאתה חנון, אתה לא נראה לי בכלל חנון למה אומרים עליך דבר כזה?
יש בזה משהו, תלוי יחסית למה, אבל אני מקבל את זה בשמחה. אבל בהחלט השירות מצד אחד מאד מעניין, מצד שני לא השירות שאני והחברים שלי למסלול הזה קיווינו. היה לנו ברור עוד כשהיינו בתיכון שכולנו נהייה חיילים קרביים בגלל הרקע הספורטיבי שלי היה לי ברור שאני אהיה שיריונר. לא חשבתי שאני הולך להסתער, לא זוכר שהזמינו אותי לאיזשהו גיבוש אבל פתאום למצוא את עצמך מול מסך מחשב, זה היה איזושהי טראומה שנשארה לי עד היום

נראה לי שזו טראומה שמאד עזרה לך להמשך, לא?
היא היתה בפני עצמה הייתי 5 שנים בצבא, היו חמש שנים מאד מעניינות, מאד נהניתי. אבל משהו היה חסר לי.
סיימתי את הקריירה הצבאית עם רצון לעשות תואר שני במנהל עסקים בארה"ב, והתלבטתי מה לעשות קודם. לא היה לי תואר ראשון אבל זו הייתה המטרה. לצורך זה הייתי צריך לבחור תואר ראשון קודם. בחרתי בתואר ראשון במשפטים. באותה נקודת זמן חשבתי שהשילוב בין תואר ראשון במשפטים לתואר שני במנהל עסקים יהיה שילוב מאד מצליח שיעזור לי. לקח לי הרבה שנים להגיע לתובנה הזאת, אבל בדיעבד אני באמת חושב שזה שילוב מאד טוב. יש בתחום המשפטי חשיבה אנליטית מאד מעניינת, יש הרבה תכונות שמתפתחות שעוזרות לפי דעתי בתפקידים ניהוליים

רפרזנטטיביות גבוהה, יכולת לראות את הדברים מזוויות מיוחדות
וגם אחד הדברים זה היכולת לראות את הדברים משתי עמדות סותרות. קוראים הרבה מאד פסקי דין של שופטי בית המשפט העליון בעבר הרחוק, וקוראים צד אחד ומשתכנעים ואז עולה שופט אחר ואומר את ההיפך וגם משתכנעים, לומדים להקשיב לשני הצדדים

לומדים להשתכנע
גמרת תואר ראשון במשפטים, הגשמת את החלום שלך עם התואר השני?
כן, נסעתי לשיקגו,  עם אשה וילדה בת 6 חודשים
שכנעת אותן ששווה לנסוע עד לשם
הילדה לא ממש התנגדה, וארה"ב זה קל למכור וגם אשתי לא ממש, זה היה חלום משותף שלנו. סיימתי את התואר בארה"ב, עבדתי קצת בארה"ב בעיקר כדי לצבור ניסיון ולהחזיר את החובות.
באיזה תחום?
את התואר השני במנהל עסקים התחלתי במטרה להתמחות בתחום המימון ולעבוד בוול סטריט. היה לא חלום מאד לא ערכי אבל הוא היה מאד מאד חומרי. תוך כדי הלימודים זה לא ממש משך אותי, דווקא משכו אותי יותר תחומי הניהול והתפעול והמשך העבודה שנראתה לי המתאימה ביותר זה גם לצבור ניסיון וגם הון. רציתי פשוט להחזיר את החובות לעבוד בתחום הייעוץ בארה"ב מה שנקרא Management Consulting.
אתה מתחרה שלי, רמי
בעברי הרחוק. הנה אתה רואה, ראיתי אנשים כמוך ואמרתי צריך לבחור תחום אחר.

איך הסתדרת עם הנושא של הייעוץ, יצא לך לעבוד עם חברות גדולות?
צברתי הרבה מאד ניסיון והייתה עבודה מאד מעניינת, בארה"ב התחום מאד מפותח, עבדתי עם אנשים מאד מאד מוכשרים, ולמדתי הרבה. היה איזשהו אלמנט מסוים של תסכול מבחינתי, כי הרגשתי שאנחנו מביאים ערך גדול לארגונים, אבל בסופו של דבר אנחנו עוזבים אותם במקום יותר טוב ממה שהם היו, אבל לא במקום טוב והפשרה הזו הייתה לי קשה

אני לא הבנתי, למה לעזוב אותם במקום פחות טוב?
לא פחות טוב, הוא יותר טוב אבל הוא לא מקום טוב אבסולוטית, רק יותר טוב מהמקום שקיבלנו אותם, אני עסקתי בתחום של שיפור תהליכים ושיפור של ארגונים והרבה מהעבודה היא בסופו של דבר עבודה ארגונית שהזכרתי קודם, עבודה ניהולית שהזכרתי קודם, שכיועץ היא הייתה מבחינתנו מחוץ לתחום. אנחנו לקחנו את הארגון ואת האנשים שבו כנתון והיינו צריכים לעשות את האופטימום של זה, כשלפי דעתי עדיף לא לקחת את זה כנתון אבל אז קשה לעשות את זה כיועץ, צריך לעשות את זה כמנהל.

יש פה חיבור לשני דברים אני שומע. אחד זה השאיפה שלך למצוינות, שהדברים באמת יהיו הכי טובים שאפשר,  והשני קצת תסכול  שאתה לא בצד הביצועי, שאתה יותר בצד הייעוצי, כלומר אתה לא יכול להחליף מנהל. כיועצים אנחנו נזהרים לא להיכנס לכובע של המנהל כי אנחנו צריכים לעזור לו אבל לא להחליף אותו
היות ובהרבה ארגונים מידה מסוימת של שינוי פרסונאלי נדרשת, אז קשה להתחיל כשכל הנושא הזה הוא מחוץ לתחום העיסוק

עלו לך דילמות אתיות פה ושם בעבודה הייעוצית שלך? לדוגמה לוקח אותך מנכ"ל שרוצה לדעת מה מצב החברה, הוא חותם לך על הצ'קים ואתה מגלה שהבעיות הם בעצם בגלל המנכ"ל הספציפי הזה? מה היית עושה?
לא הגעתי למצב כזה. האמת היא שזו דילמה. אני לא בטוח איך הייתי פותר אותה, אני מניח שמתוך איזה שהוא רצון לחיות חים קצת יותר פשוטים, הייתי פשוט אומר לו את זה. כי זו הדרך הכי פשוטה. השקיפות והגילוי לפעמים הם קשים רגעית, אבל כל אלטרנטיבה היא הרבה יותר מורכבת, אז אני מניח שבדרך כזו או אחרת הייתי אומר את זה

אני שיתפתי אותך בדילמה ניהולית שמאד העסיקה אותי פעם, והיא לא פשוטה.
ואיך פתרת אותה במקרה שלך?
עשיתי את מה שהאמת המקצועית חייבה אותי. אמרתי את זה אבל אמרתי את זה בצורה שהמנכל ידע לקבל את זה וכתוצאה מזה עשינו איזושהי עבודה אישית שעזרה לו מאד לשנות כמה מדרכי ההתנהגות, כך שלי היום אין התלבטות בעניין אבל אני זוכר שהייתה לי התלבטות מאד מאד גדולה באותה תקופה. עם העניין הייעוצי שרכשת חזרת לארץ, נכון? עזבת את סיר הבשר, אני לא מאמין
האמת היא שפעמיים עשיתי את זה, וחלק ממני הוא באמת עם הרבה מאד הערכה לארה"ב, שלוקח הרבה זמן לפתח אותה.ישראלים עוברים תהליך כשהם מגיעים לארה"ב, לרובם עוברים תהליך מאד דומה, בהתחלה זה ציניות על גינוני הטכס שלהם והרשמיות שלהם. שנה ראשונה לרוב אנחנו יורדים עליהם, בשנה השנייה אנחנו מבינים שיכול להיות שיש היגיון בדברים, שנה שלישית אנחנו מתאהבים אח"כ זה מתחיל להיות קשה לחזור, כי ברוב הפרמטרים ארה"ב מעניקה דברים טובים יותר מאשר ישראל. אבל במשהו אחד אין לה שום יכולת להתחרות. בסופו של דבר ישראל זה ישראל וארה"ב זה ארה"ב.

בישראליות שלנו

כן, והתגעגעתי. התגעגעתי להכל, לדברים שאני אוהב פה, לדברים שאני לא אוהב פה עדיין התגעגעתי אליהם, כמובן למשפחה וחברים, אז זה היה קל מאד לחזור בסופו של דבר, למרות שבהרבה מאד מישורים זו ירידה.
ומה מצאת כשחזרת הנה?
מצאתי אתגרים מאד מעניינים. עברתי לגור בצפון, בכפר ורדים. עבדתי עם איתן ורטהיימר במפעל טכנולוגיית להבים, והייתי מלא מרץ ומוטיבציה לקחת את כל הכלים שלמדתי בארה"ב ולעזור ליישם אותם במפעל שהיה בקשיים ודרש שינוי פרסונאלי, ותרבותי ותהליכי בתעשייה שהיא תעשיית המתכת ועיבוד שבבי, שגם בה אני לא הבנתי כשהצטרפתי והייתה לי הבנה מאד בסיסית כשעזבתי.

אני רואה שאתה מחפש אתגרים. זה ריטואל שחובק את הקריירה שלך
כן, מה שמאד משך אותי בתפקיד עם איתן היה באמת שהחברה נראתה במצב קשה המפעל נראה כמפעל שדורש שינוי. לפני זה הייתי בישכר, נפגשתי עם המנכל של ישכר, שגם הציע לי להצטרף אליו אבל הוא לא סיפק אתגרים, החברה נראתה נקייה ומצוחצחת. תוך כדי הסיור שלנו רובוטים עברו ממקום למקום אז זו באמת לא נראתה סביבה מעניינת עבורי
תביאו לי חברה שבורה וממפורקת ועשיתם לי את היום, אל תביאו לי חברה מצליחה
כן, אם כי אני חייב לסייג את זה, זה לא דומה לסיפור של תרו, תרו זו חברה עם הרבה מאד אתגרים, אבל היא מראש הייתה במצב טוב מאד

ותרו היום מתנהלת בניחותא, אתה מזכיר את תרו ואומר אני יכול כבר לנוח על זרי הדפנה סוף סוף?
א' אף פעם לא, אבל החברה מאד מצליחה ואני חושב שהיא מתנהלת בניחותא. היו לנו שנים מאד קשות, מאבק משפטי בין הבעלים הקודמים לבעלים הנוכחיים, הייתה חוסר וודאות, הבעלים הנוכחים שלנו הם חברה הודית והיה ספק לגבי הכוונות האמיתיות שלהם, לא לי אבל להרבה מאד מעובדי החברה והיום שנתיים וקצת אחרי, ברור שהכוונות שלהם הם לפתח ולהעצים אותנו ובעזרתם אנחנו באמת מתפתחים וגם גדלים בארץ. החברה בכלל הכפילה את היקף המכירות שלה, כך שיש בהחלט תחושה של ביטחון. לשמחתי אנשים בישראל יודעים לקרוא בעיתון שהחברה היא מאד רווחית והיקף המכירות שלה הולך וגדל, ועדיין להבין שאנחנו במלחמת קיום כאתר יצרני של החברה, כי החברה יכולה להמשיך ולהצליח גם אם היא תבחר לייצר במקום אחר ולא בישראל. אנחנו יודעים להכיר במציאות החיובית של החברה ובמציאות המאתגרת שלנו

הבוס ההודי שלך מרוצה מהתוצאות?
בדרכו ההודית שהוא הסביר לנו שאם הוא לא כועס שסימן שהוא מאד מרוצה אז הוא לא כועס אז כנראה שהוא מאד מרוצה
טוב לשמוע רמי, הזמן רץ קדימה ואני רוצה לשאול אותך שאלה אחרונה בשביל להסתכל קדימה.
רמי בעוד חמש שנים, איפה הוא?
עובד על אתגרים שאפשר לשנות ולשפר. בתקווה שזה אתגרים שתרו תוכל להמשיך ולספק, ויכול להיות שיגיע היום שהתרומה שלי לתרו כבר תהיה פחותה יותר ויהיה נכון גם עבורי וגם עבור תרו לחפש אתגר אחר. אבל בכל מקרה אני יודע שזה יצטרך להיות משהו שאפשר להסתכל קדימה ולראות איך אפשר לעשות אותו הרבה יותר טוב

עם התקווה הזו אנחנו עוברים לשיר סיום
שיר סיום, בדיוק דיברנו על הבעלים החדשים שלנו, שזו חברה בשם סאן מהודו, ובמשך תקופה ארוכה הרבה אנשים בתרו חיכו להעברת הבעלות הזו והיות ושם החברה הוא סאן, אימצנו לעצמנו את השיר של החיפושיות hear comes the sun אז את השיר הזה.
עם החיפושיות נודה לך רמי על שהגעת הנה, והיה לי העונג לשוחח איתך
גם לי, תודה רבה
ואני מאחל לך המון הצלחה עם האתגרים החשובים שלקחת