מויש: אנחנו מארחים היום את איציק בדר, יו"ר גרנות, שלום איציק
איציק: שלום וברכה
מה שלומך?
מצוין
אני כל כך שמח שהגעת הנה ואתה ניווטת, באמת אתה אחד היחידים שהצליח להגיע בלי לבקש הוראות הפעלה. איך עשית את זה ?
שלחת לי את המפה, ועם מפה אני בדרך כלל מסתדר
חלוץ
אנחנו מתחילים עם שיר שאתה אוהב
האיש מן הבקעה, דורית ראובני. יש לי קשר אישי לבקעה. לאחר שסיימתי את שירותי בצבא, לאחר מלחמת ששת הימים, גויסתי על ידי התנועה להקים את היאחזות נחל קליה, תקופה של התנדבות, והקמתי את ההיאחזות. בשלב יותר מאוחר, לאחר שסיימתי את הכהונה הראשונה שלי כמרכז המשק של גבעת חיים מאוחד, יצאתי להקים את קיבוץ ייטב באותם הימים.
היית חלוץ פעם?
הייתי חלוץ, ואני חושב שאני גם היום חלוץ
רץ כמו פרא לחפש לי פרח
האיש מן הבקעה / מילים: חיים חפר, לחן: מוני אמריליו, ביצוע: דורית ראובני
כבחלום תמיד אזכורה / האיש עובר כעובר אורח / נוגס תפוח, בין אבק ורוח / נוסע / על גב המשאית אל הבקעה
האגדות יפות הן / עד שפתאום עפות הן / רק אלוהים ידע לאן / אני מגדל הקמתי / בו לבדי חלמתי / נסיך שלי על סוס לבן
חמה הדרך, ארוכה היא / ושם הוא בין קוצי הקיץ / רץ כמו פרא לחפש לי פרח / חוזר הוא / נושא קנה סוף אלי מן הבקעה
האגדות יפות הן / עד שפתאום עפות הן / רק אלוהים ידע לאן / אני מגדל הקמתי / בו לבדי חלמתי / נסיך שלי על סוס לבן
חמה הדרך, ארוכה היא / ושם הוא בין קוצי הקיץ / רץ כמו פרא לחפש לי פרח / חוזר הוא / נושא קנה סוף אלי מן הבקעה
קודם כל קיבוצניקאיציק, גרנות זה היום אימפריה, 20 תאגידים כאלה ואחרים, 42 קיבוצים, מחזור של 3.5 מיליארד שקל. אתה טייקון או שאתה קיבוצניק? מה אתה בדיוק?
אני קיבוצניק. קודם כל אני קיבוצניק, ואני עושה את התפקיד שלי בגרנות, כמו גם תפקידים אחרים שבהם אני מכהן, כשליח של ציבור, של חברי הקיבוץ. ואני בעצם ממצה את היכולת של שיתוף הפעולה של חברי הקיבוצים, של הקיבוצים, כדי למנף אותה לפעילות כלכלית משמעותית, שהיא מהווה נדבך מאוד חשוב בהבטחת הקיום, הפרנסה, הכלכלה של הקיבוצים, ואני מקווה גם של חברי הקיבוצים.
ותפקיד לא פחות חשוב בעיני זה חיזוקה של החקלאות, של החקלאים, של ההתיישבות הכפרית. כך שגרנות היום לא עוסקת רק בחקלאות, אלא גם עוסקת בנושאים שהם משיקים לצרכים של החברים בהתיישבות הכפרית, בפריפריה. מעבר לפעילות המרכזית שלנו והענפה בתחום החקלאות, יש לנו גם חברה שעוסקת בתחום של סיעוד. מטפלת בקשישים גם בקיבוצים וגם בארץ כולה, ופעילויות נוספות שנותנות יתרון ומנצלות את הכוח המשותף לטובת היישובים והחברים. אני גם מאוד מסופק מכך שאפשר לסמן את התוצאות הכלכליות של הארגון ומפעליו כמוצלחות. היקף הפעילות והיקף הרווחים הולך וגדל, וחברי הקיבוץ נהנים.
אני קיבוצניק. קודם כל אני קיבוצניק, ואני עושה את התפקיד שלי בגרנות, כמו גם תפקידים אחרים שבהם אני מכהן, כשליח של ציבור, של חברי הקיבוץ. ואני בעצם ממצה את היכולת של שיתוף הפעולה של חברי הקיבוצים, של הקיבוצים, כדי למנף אותה לפעילות כלכלית משמעותית, שהיא מהווה נדבך מאוד חשוב בהבטחת הקיום, הפרנסה, הכלכלה של הקיבוצים, ואני מקווה גם של חברי הקיבוצים.
ותפקיד לא פחות חשוב בעיני זה חיזוקה של החקלאות, של החקלאים, של ההתיישבות הכפרית. כך שגרנות היום לא עוסקת רק בחקלאות, אלא גם עוסקת בנושאים שהם משיקים לצרכים של החברים בהתיישבות הכפרית, בפריפריה. מעבר לפעילות המרכזית שלנו והענפה בתחום החקלאות, יש לנו גם חברה שעוסקת בתחום של סיעוד. מטפלת בקשישים גם בקיבוצים וגם בארץ כולה, ופעילויות נוספות שנותנות יתרון ומנצלות את הכוח המשותף לטובת היישובים והחברים. אני גם מאוד מסופק מכך שאפשר לסמן את התוצאות הכלכליות של הארגון ומפעליו כמוצלחות. היקף הפעילות והיקף הרווחים הולך וגדל, וחברי הקיבוץ נהנים.
קואופרטיב3.5 מיליארד, תגיד זה כבר גבוה מאוד אני שומע, אז כאילו כמה עוד? מה עוד?
פעילות כלכלית, כמו כל דבר אחר, קיימת כל עוד היא צומחת ומתפתחת ונכנסת למעגלי פעילות נוספים. גרנות כשהוקמה, לפני כשבעים שנה, הוקמה כארגון קניות. בשנות ה- 40 של המאה הקודמת השכילו הקיבוצים לרכז את הקניות המשותפות, ובכך להביא ליעילות ולהוזלת מחירים. לימים, בראשית שנות ה- 60, הוקמו מפעלים אזוריים, שבאו והחליפו את בתי האריזה הקטנים שהיו בכל יישוב ויישוב, את מכוני התערובת הקטנים שהיו בכל יישוב ויישוב, ומיצו את הפוטנציאל של עבודה משותפת במערכת קואופרטיבית לטובת המשקים והמערכת החקלאית.
פעילות כלכלית, כמו כל דבר אחר, קיימת כל עוד היא צומחת ומתפתחת ונכנסת למעגלי פעילות נוספים. גרנות כשהוקמה, לפני כשבעים שנה, הוקמה כארגון קניות. בשנות ה- 40 של המאה הקודמת השכילו הקיבוצים לרכז את הקניות המשותפות, ובכך להביא ליעילות ולהוזלת מחירים. לימים, בראשית שנות ה- 60, הוקמו מפעלים אזוריים, שבאו והחליפו את בתי האריזה הקטנים שהיו בכל יישוב ויישוב, את מכוני התערובת הקטנים שהיו בכל יישוב ויישוב, ומיצו את הפוטנציאל של עבודה משותפת במערכת קואופרטיבית לטובת המשקים והמערכת החקלאית.
להרחיב מעגליםפעילות עסקית, פעילות כלכלית, יש לה כבר את החיים משלה, ולימים, ובמיוחד בשני עשורים האחרונים שבהם אני מוביל את הארגון הזה, הבנו שנכון להרחיב ולהתפתח. במקומות שבהם יש לנו יתרונות יחסיים אנחנו מרחיבים את מעגלי הפעילות מעבר לאזור עצמו, ומנצלים. אם זה למשל מכון התערובת אמבר, שהוא היום יצרן התערובת הגדול ביותר בארץ, ואני מרשה לעצמי להגיד שגם האיכותי ביותר, שהיום מספק תערובת, 70% מהלקוחות שלו אינם מבין משקי הקואופרטיב.
אנחנו התפרסנו מתוך כך גם לפעילויות נוספות. אנחנו שותפים יחד עם תנובה בקבוצה גדולה מאוד, שיש לה משחתות, מדגרות, גידול פתם ואודם, כך שכל פעילות כלכלית שאנחנו עוסקים בה מתרחבת במעגלים הסביבתיים הכלכליים של אותה פעילות.
אנחנו התפרסנו מתוך כך גם לפעילויות נוספות. אנחנו שותפים יחד עם תנובה בקבוצה גדולה מאוד, שיש לה משחתות, מדגרות, גידול פתם ואודם, כך שכל פעילות כלכלית שאנחנו עוסקים בה מתרחבת במעגלים הסביבתיים הכלכליים של אותה פעילות.
לזהות הזדמנויות דיברתי קודם על חברת עמל, שעוסקת בסיעוד. חברה שנכנסנו אליה לפני כ– 13 שנה עם שותפים פרטיים, ורכשנו 50% בחברה הזאת. רכשנו את החלק בחברה מתוך שהחברה הזאת הייתה פעילה בנתינת שירותי סיעוד והחזקת חדרי הסיעוד בקיבוצים עצמם. המצוקה עלתה מתוך הקיבוצים והחלטנו להיכנס לפעילות, רכשנו 50% בחברה בחמישה מליון שקל, היקף הפעילות של החברה אז היה כ- 20, 25 מיליון שקל. היקף הפעילות של החברה היום: 450 מליון שקל.
כמעט פי 20
כן. והחברה הזאת היא היום אחת החברות הגדולות בארץ, ונותנת שירותים לאורכה ולרוחבה של הארץ. אבל אנחנו שומרים על דגש למתן שירותים לקיבוצים והקמת בתי סיעוד. תפעול בתי סיעוד בשירות לחברי הקיבוצים.
אנחנו התרחבנו לתל"ם, התחנה לשירות, שהוחזקה כשעמותה על ידי התנועה הקיבוצית.
התחנה לטיפול נפשי, תמיכה רגשית?
כן, כן. היא היום עברה לעמל. עמל מתפעלת אותה ומחזיקה אותה כיחידה עסקית. אנחנו מאמינים שכל פעילות צריכה לעמוד בקריטריונים כלכליים, אבל יש לה שליחות ויש לה מסר ציבורי.
כמעט פי 20
כן. והחברה הזאת היא היום אחת החברות הגדולות בארץ, ונותנת שירותים לאורכה ולרוחבה של הארץ. אבל אנחנו שומרים על דגש למתן שירותים לקיבוצים והקמת בתי סיעוד. תפעול בתי סיעוד בשירות לחברי הקיבוצים.
אנחנו התרחבנו לתל"ם, התחנה לשירות, שהוחזקה כשעמותה על ידי התנועה הקיבוצית.
התחנה לטיפול נפשי, תמיכה רגשית?
כן, כן. היא היום עברה לעמל. עמל מתפעלת אותה ומחזיקה אותה כיחידה עסקית. אנחנו מאמינים שכל פעילות צריכה לעמוד בקריטריונים כלכליים, אבל יש לה שליחות ויש לה מסר ציבורי.
להתוות דרךאיציק, אפילו פעם אחת לא אמרת אני, כל הזמן אתה משתמש במילה אנחנו. מי הדיביזיה הזו שהולכת אחריך? מי העושים בפועל בכל העבודה הזאת?
אמרנו כבר שאנחנו מובילים מעגלים מעגלים. לכל המערכת הזאת יש מנהיגות, יש מי שמוביל. בראש הפירמידה, בעשרים השנים האחרונות, אני עומד, אבל אני אומר אנחנו, כי אנחנו עושים את זה. אנחנו צוות אנשים שעובדים ביחד, ואנחנו עושים את הדברים במשותף. ואמרתי כבר, אני רואה את עצמי כשליח ציבור, אבל כשהוטלה עלי המשימה להוביל את הארגון אז אני מתווה את הדרך, אני מנסה ליצור את המטרות, את היעדים, אבל גם כאן אנחנו מקבלים את ההחלטות ומחליטים על המטרות ועל היעדים במשותף. ותפקידי כמי שמנהיג ומנהל זה להוביל את הארגון, ואת זאת אני עושה.
אמרנו כבר שאנחנו מובילים מעגלים מעגלים. לכל המערכת הזאת יש מנהיגות, יש מי שמוביל. בראש הפירמידה, בעשרים השנים האחרונות, אני עומד, אבל אני אומר אנחנו, כי אנחנו עושים את זה. אנחנו צוות אנשים שעובדים ביחד, ואנחנו עושים את הדברים במשותף. ואמרתי כבר, אני רואה את עצמי כשליח ציבור, אבל כשהוטלה עלי המשימה להוביל את הארגון אז אני מתווה את הדרך, אני מנסה ליצור את המטרות, את היעדים, אבל גם כאן אנחנו מקבלים את ההחלטות ומחליטים על המטרות ועל היעדים במשותף. ותפקידי כמי שמנהיג ומנהל זה להוביל את הארגון, ואת זאת אני עושה.
מחויבות כבדהאתה יודע שאם חס וחלילה העסק היה, במקום לנסוק כלפי מעלה מידרדר כלפי מטה, היו אומרים: אתה אשם!לא היו אומרים: אתם אשמים. היו מצביעים עליך. אתה מודע לעניין?
אני מאוד מודע לעניין, מאז נבחרתי להיות מרכז משק בקיבוצי גבעת חיים מאוחד בגיל 26, ומהר מאוד למדתי שלהצלחות יש אבות רבים ולכישלונות יש אחד יתום ומסכן.
אבל אני לא רואה את זה בצד השלילה בלבד, כי אני חושב שלכל אחד מותר גם להיכשל. אבל האחריות הציבורית היא אחריות עצומה ואני מודע לכך. אני מודע לכובד האחריות שיושבת על כתפיי, ואני חושב שזה מחייב אותי בסגנון הניהול, באחריות, במבנה ההון של היחידות הכלכליות שאני מופקד עליהן.
אני מאוד מודע לעניין, מאז נבחרתי להיות מרכז משק בקיבוצי גבעת חיים מאוחד בגיל 26, ומהר מאוד למדתי שלהצלחות יש אבות רבים ולכישלונות יש אחד יתום ומסכן.
אבל אני לא רואה את זה בצד השלילה בלבד, כי אני חושב שלכל אחד מותר גם להיכשל. אבל האחריות הציבורית היא אחריות עצומה ואני מודע לכך. אני מודע לכובד האחריות שיושבת על כתפיי, ואני חושב שזה מחייב אותי בסגנון הניהול, באחריות, במבנה ההון של היחידות הכלכליות שאני מופקד עליהן.
לבנות יסודות חזקים לאט ובזהירותאין לנו אפשרות לחזור אל הקיבוצים ואל חברי הקיבוצים ולבקש מהם להיות שותפים בכישלונות שלנו. אין לנו את האפשרות הזאת, ולכן כשאנחנו הולכים לצעדים של פיתוח, של תעוזה, ואנחנו עושים את זה, אנחנו תמיד בודקים לא בצד הסיכוי, אלא בצד הסיכון. אם אין לנו תשובה הולמת מה קורה אם העסק לא יצליח, לא הולכים קדימה גם אם הסיכוי הוא פנטסטי. אנחנו הולכים לאט לאט, בזהירות, בונים נדבך על נדבך. ורק כשהיסודות הם חזקים אפשר להגיע למבנה גבוה.
אבל בוא ניקח רגע את הדוגמא שנתת על עמל. אתה אומר שזאת רשתשעסקה בסיעוד. היא כנראה התאימה מאוד לאוריינטציה של הקיבוצים, אנימניח שזה התאים לערכים וגם לדברים נוספים. אבל לקחת רשת שהתחילה עם מחזור של 25 מליון ולהצמיח אותה ל-400 מליון, זה אומר שנעשתהבחירה שהיה בה חזון, ושהייתה הסתכלות לטווח ארוך. איך עשית את זה עם רשת עמל?
אבל בוא ניקח רגע את הדוגמא שנתת על עמל. אתה אומר שזאת רשתשעסקה בסיעוד. היא כנראה התאימה מאוד לאוריינטציה של הקיבוצים, אנימניח שזה התאים לערכים וגם לדברים נוספים. אבל לקחת רשת שהתחילה עם מחזור של 25 מליון ולהצמיח אותה ל-400 מליון, זה אומר שנעשתהבחירה שהיה בה חזון, ושהייתה הסתכלות לטווח ארוך. איך עשית את זה עם רשת עמל?
החיים היו הרבה יותר פשוטים. אנחנו בקשר עם הקיבוצים, ובמפגש שלנו עם הקיבוצים עלתה המצוקה של ניהול בתי הקשישים בקיבוצים. צריך מקצועיות, הקיבוץ קטן מדי כדי להחזיק, צריך ידע ויכולת ניהולית וביקשו מאיתנו להיכנס לתחום. בדקנו מה קורה בתחום, ומצאנו את חברת עמל. היא לא הייתה רשת. היא הייתה חברה קטנה שהוחזקה על ידי ארבעה אנשים פרטיים והפעילה כמה בתי סיעוד בכמה קיבוצים. עשיתי סיור איתם, ראיתי מה קורה, ובדרכי חזרה מהסיור ברכב, יחד עם המנהלת של הרשת אז ועד היום, דליה קורקין, חברת קיבוץ רמות מנשה לשעבר, אמרתי לה: את יודעת מה, אני לא רוצה שותפות איתכם, אני רוצה לקנות 50% מכם. כך ישבתי עם הבעלים, הגענו לסיכום ונכנסנו כשותפים.
מנופיםעכשיו, פה בדיוק נכנס הקטע של מצד אחד של האחריות, ומצד שני היכולת לתת מנופים וחזון לחברה שתתפתח. אמרנו לחברה: אוקיי, אנחנו השקענו את סכום הכסף שעליו החלטנו, חמישה מליון שקל, אבל מבחינתנו, פתוחה בפניכם כל אופציה של התרחבות שמשרתת את המטרות של החברה, שזה מתן סיעוד ועזרה לאנשים.
אנחנו לאורך שנים לא הוצאנו כספים מהחברה, אלא כל הרווחים של החברה נוצלו להשקעה, לרכישת חברות נוספות, להתפתחות, וכך הגענו למה שהחברה היום. ורק בשנה האחרונה קיבלנו החלטה שמעכשיו 50% מהרווחים של החברה, כל שנה, מחולקים לחברים כדיבידנד. וכך החברה יכלה להתפתח מכוחות עצמה, תמיכה של בעלים, תמיכה בניהול ובהצגת המטרות, והגענו לאן שהגענו. וזה לא החברה היחידה שעשתה את הנפלאות האלו.
אנחנו לאורך שנים לא הוצאנו כספים מהחברה, אלא כל הרווחים של החברה נוצלו להשקעה, לרכישת חברות נוספות, להתפתחות, וכך הגענו למה שהחברה היום. ורק בשנה האחרונה קיבלנו החלטה שמעכשיו 50% מהרווחים של החברה, כל שנה, מחולקים לחברים כדיבידנד. וכך החברה יכלה להתפתח מכוחות עצמה, תמיכה של בעלים, תמיכה בניהול ובהצגת המטרות, והגענו לאן שהגענו. וזה לא החברה היחידה שעשתה את הנפלאות האלו.
שותפים לטווח ארוךחזון יש לו משקל מאוד גדול. כשאנחנו מדברים על חברות שנרכשות היום, אתה יודע, הרי אמרת שאתה קיבוצניק, חברה שנרכשת מכניסה המון אי שקט בתוך המערכת, כי לך תדע איך הבעלים החדשים, איך השותפים ינהגו, איזה דרישות יש להם. כל אחד כמובן לוקח את זה מיד למקום הפולני, אתה יודע מה יקרה איתי ומה יהיה וכמה רע יהיה. כשאתה רוכש, ורכשת לא מעט חברות, או נכנסת כשותף ללא מעט חברות, איך אתה בונה את המקום השקט הזה שאנשים ירגישו נוח ויצמחו?
קודם כל ואולי חשוב, לגרנות יש שם טוב. וכל מי שבא בקשרים עסקיים עם גרנות מבין ויודע שאנחנו שותפים, או מובילים, בפעילות לטווח ארוך. אנחנו לא חברת השקעות שבאה, משקיעה ומחפשת את האקזיט. אנחנו נכנסים לפעילויות שמשרתות את המטרות ואת הערכים של הארגון שלנו, של החברים שלנו. וכשאנחנו נכנסים לפעילויות כאלו אנחנו נכנסים כדי להיות בהן, ולהיות בהן לאורך זמן, כי הפעילויות משרתות את הערכים ואת המטרות של הארגון, של הקיבוצים של החברים. לכן אנחנו שותפים, או בעלים, של פעילויות לטווח ארוך.
הפעילויות שלנו לא נמדדות באקזיט. הן נמדדות ביכולת שלהן להרוויח, ביכולת שלהן לתת שירות. ואנחנו מצפים שלאורך זמן הפעילויות תחלקנה דיבידנדים לבעלים שהם הקיבוצים.
קודם כל ואולי חשוב, לגרנות יש שם טוב. וכל מי שבא בקשרים עסקיים עם גרנות מבין ויודע שאנחנו שותפים, או מובילים, בפעילות לטווח ארוך. אנחנו לא חברת השקעות שבאה, משקיעה ומחפשת את האקזיט. אנחנו נכנסים לפעילויות שמשרתות את המטרות ואת הערכים של הארגון שלנו, של החברים שלנו. וכשאנחנו נכנסים לפעילויות כאלו אנחנו נכנסים כדי להיות בהן, ולהיות בהן לאורך זמן, כי הפעילויות משרתות את הערכים ואת המטרות של הארגון, של הקיבוצים של החברים. לכן אנחנו שותפים, או בעלים, של פעילויות לטווח ארוך.
הפעילויות שלנו לא נמדדות באקזיט. הן נמדדות ביכולת שלהן להרוויח, ביכולת שלהן לתת שירות. ואנחנו מצפים שלאורך זמן הפעילויות תחלקנה דיבידנדים לבעלים שהם הקיבוצים.
ללמוד מטעויותתשמע, נורא כיף לשמוע על הצלחות. היה גם כישלון בדרך?
כן, אני יכול לתת לך דוגמא. קבוצת גרנות על מפעליה מחזיקה למעלה מ – 300 רכבים פרטיים, והחלטנו לנסות לעשות מזה עסק. ביחד עם שותף העברנו את כל המערכת הזאת לחברת ליסינג. רצינו לתת שירות גם למפעלים וגם לקיבוצים ולחברי הקיבוצים, וכרגיל גם לאוכלוסיה חוץ קיבוצית. הניסיון הזה לא עלה יפה.
למה?
פשוט, כשפעילות כלכלית לא עולה יפה, זאת בעיית ניהול.
אני כל כך מסכים איתך.
במקרה הזה, ברגע שהבנו שזה לא עולה יפה, זו לא פעילות שהיא סינרגטית חשובה למערך הפעילויות של גרנות, החלטנו לסגור אותה. גידרנו את ההפסד, שהוא היה הפסד שאנחנו בקלות יכולים להתמודד איתו, לא רצינו להמשיך ולהשקיע אנרגיות ניהוליות ואנרגיות כלכליות במקום שהוא לא משרת את הציר המרכזי של המטרות והיעדים שלנו.
למה?
פשוט, כשפעילות כלכלית לא עולה יפה, זאת בעיית ניהול.
אני כל כך מסכים איתך.
במקרה הזה, ברגע שהבנו שזה לא עולה יפה, זו לא פעילות שהיא סינרגטית חשובה למערך הפעילויות של גרנות, החלטנו לסגור אותה. גידרנו את ההפסד, שהוא היה הפסד שאנחנו בקלות יכולים להתמודד איתו, לא רצינו להמשיך ולהשקיע אנרגיות ניהוליות ואנרגיות כלכליות במקום שהוא לא משרת את הציר המרכזי של המטרות והיעדים שלנו.
היו עוד כמה פעילויות קטנות כאלו, אבל בגדול אנחנו הולכים תמיד על הרמה של הסיכונים. היא הרמה שמכתיבה, אז במקום שבו אנחנו רואים שאנחנו מתחלקים או יורדים על הבנקט- עוצרים, מחזירים את הרכב אל הכביש.
אם אחד מהמנהלי מפעלים או מנהלי תאגידים עושה וטועה, אתה מרגיש נוח עם זה?
קודם כל, אם מישהו טועה אני לא מרגיש נוח עם זה. יחד עם זאת אני לא חושב שיש מישהו שלא טועה. אני מאוד ביקורתי לתרבות הזאת של עריפת ראשים של כל מי שטועה.
אני חושב שצריך להחליף מישהו שטועה וטועה וטועה, ובעיקר מי שחוזר על אותה טעות פעמיים, אבל אחד הדברים שאנחנו לומדים ויודעים זה ללמוד מטעויות, לנתח את הטעויות. דרך אגב אנחנו מנתחים גם הצלחות וגם כישלונות, ואנחנו לומדים בתפקיד. בין השאר, אחד התפקידים החשובים שלי זה להעצים את המנהלים שעובדים איתי, להדריך אותם, לכוון אותם. אני אומר תמיד לאנשים: אתם יודעים מה, בואו להתייעץ איתי לפני שאתם עומדים לעשות טעות ולא אחרי.
לשמור את הדלת פתוחהעכשיו, אדם לא יודע לפני אם הוא עושה טעות או לא עושה טעות, בגלל זה אני אומר: חברים, בניהול- המרכיב הלא פורמאלי חשוב לאין ערוך מהמרכיב הפורמאלי. אנחנו עם דלת פתוחה. ומנהלים באים, ומתייעצים וחושבים ביחד, ואז הסיכוי לטעות, או הסיכוי להחליט החלטות נכונות יותר, גובר.
אבל הם צריכים לראות בך פרטנר בשביל להתייעץ.
אני חושב שכל עוד האנשים שעובדים איתי רואים בי כמי שחשוב להם והם רוצים להתייעץ איתו, אני יודע שאני עושה את העבודה הנכונה ואני במקום הנכון. הרגע שבו לא יצטרכו אותי, סימן שסיימתי את תפקידי.
אבל הם צריכים לראות בך פרטנר בשביל להתייעץ.
אני חושב שכל עוד האנשים שעובדים איתי רואים בי כמי שחשוב להם והם רוצים להתייעץ איתו, אני יודע שאני עושה את העבודה הנכונה ואני במקום הנכון. הרגע שבו לא יצטרכו אותי, סימן שסיימתי את תפקידי.
נבחר לנו שיר
בוא ניקח את "שערך הארוך נערה" של הדודאים. מעניין, גם השיר הזה הוא אצלי בזיכרונות מהתקופה של הצבא, של הטירונות
בוא ניקח את "שערך הארוך נערה" של הדודאים. מעניין, גם השיר הזה הוא אצלי בזיכרונות מהתקופה של הצבא, של הטירונות
הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר / מילים: יהודה עמיחי לחן: מוני אמריליו ביצוע: הדודאים
שיערו גולח כשבא למחנה / שיערה נשאר ארוך ובלי מענה
"אינני שומע אותך ברעש הגובר" / שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
כל הקיץ התאמנו פרחים לפרוח, בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח
"חזרתי אלייך. אבל הייתי אחר" / שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר
שיערו גולח כשבא למחנה / שיערה נשאר ארוך ובלי מענה
"אינני שומע אותך ברעש הגובר" / שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר.
כל הקיץ התאמנו פרחים לפרוח, בתוך האדמה הסבלנית וצברו כוח
"חזרתי אלייך. אבל הייתי אחר" / שיערך הארוך, נערה, שיערך הקצר
איציק, אתה אדם ריכוזי לפי דעתך?
אני אגיד ככה: הסביבה תופסת אותי כריכוזי. בתפיסת עולמי אני אדם שמאוד מבזר, כי אני אחראי על קבוצה גדולה של חברות. דיברנו על החברות של גרנות, אבל אני גם יו"ר של החברה הפרטית שמחזיקה בכל קבוצת אלון, דירקטור ומוביל את הקבוצה הקיבוצית בתנובה, ויו"ר של פריגת בקיבוץ גבעת חיים. ובכל המקומות, אם זה בגרנות ואם זה בחברות שבהן אני שותף ומוביל, ישנם אנשים שיש להם את הסמכויות והם מנהלים, אני לא יכול לנהל אותם.
אבל בצד של התוויית הדרך, המטרות והיעדים אני מאוד ריכוזי. אנחנו מגדירים מה אנחנו רוצים ולאן אנחנו רוצים להגיע, והתפקיד שלי, כפי שאני רואה את הדברים, זה שאנשים שמובילים ילכו בדרך שאותה התווינו. אז ההגדרות של מבוזר, ריכוזי, זה תלוי בעיני המתבונן, ובסופו של דבר, מערכת נמדדת בתוצאות.
אני אגיד ככה: הסביבה תופסת אותי כריכוזי. בתפיסת עולמי אני אדם שמאוד מבזר, כי אני אחראי על קבוצה גדולה של חברות. דיברנו על החברות של גרנות, אבל אני גם יו"ר של החברה הפרטית שמחזיקה בכל קבוצת אלון, דירקטור ומוביל את הקבוצה הקיבוצית בתנובה, ויו"ר של פריגת בקיבוץ גבעת חיים. ובכל המקומות, אם זה בגרנות ואם זה בחברות שבהן אני שותף ומוביל, ישנם אנשים שיש להם את הסמכויות והם מנהלים, אני לא יכול לנהל אותם.
אבל בצד של התוויית הדרך, המטרות והיעדים אני מאוד ריכוזי. אנחנו מגדירים מה אנחנו רוצים ולאן אנחנו רוצים להגיע, והתפקיד שלי, כפי שאני רואה את הדברים, זה שאנשים שמובילים ילכו בדרך שאותה התווינו. אז ההגדרות של מבוזר, ריכוזי, זה תלוי בעיני המתבונן, ובסופו של דבר, מערכת נמדדת בתוצאות.
לגדל מנהיגות משלנוכשאתה בוחר מנהלים ליחידות של גרנות, על מה אתה שם דגש? איזה סוג מנהל אתה חושב שיש לו פוטנציאל להצליח?
במפעלים של גרנות אנחנו מעדיפים, באופן בולט, לבחור את המנהלים מתוך חברי הקיבוצים. וזה כבר, בבסיס, קבוצת בחירה שהיא קטנה יחסית.
למה דווקא רק חברים?
כי זה מפעלים של חברי הקיבוצים וזה שומר על האופי. זה מפעלים של הקיבוצים ושל חבריהם, ואני חושב שזה נכון לתת להם את ההזדמנות. זה שלהם, וכך גם אופי הניהול. הנושא הראשון שאני בודק זה מה הרקורד והעשייה של המועמד לניהול. ואין יותר טוב מאשר הניסיון הקודם שלו להעיד על יכולותיו בעתיד. בדרך כלל באים אנשים מתוך העשייה הקיבוצית בקיבוצים שלהם, ומאחר וההנהלה שלי זה הנהלה של חברי קיבוצים, ואני נפגש ומכיר אותם, אני מסמן לי כבר לאורך הדרך את הבולטים יותר מבין ממלאי התפקידים בקיבוצים, והם הבסיס לעתודה הניהולית של הארגון ומפעליו בהמשך.
אבל כשאתה אומר אני סימנתי את הקאדר של חבר'ה מהקיבוצים בעצם אתה צמצמת את מוטת הבחירה שלך לקבוצה מסוימת. עם כל זה שקיבוצניקים הם חבר'ה נהדרים, באמת יש לי רק דברים טובים להגיד, אנחנו מדברים היום על ניהול גלובלי, על הסתכלויות רחבות יותר, על שוק רחב, על יכולת חזון רחבה. אתה מוצא את זה היום בתוך המנהלים הקיבוציים?
אז ככה, יש חברות שבהן מנהלים מנהלים שאינם חברי קיבוץ, אבל למפעלי הליבה, למפעלים החקלאיים של גרנות ולפעילויות הניהול המרכזיות בארגון, אם זה ארגון הקניות, המוסד הפיננסי, אם זה ניהול כל התשתיות והחצר של גרנות, אמבר על שלל פעילויותיו, יש לנו בית אריזה לאבוקדו, בית אריזה להדרים, את כל הפעילויות האלו מנהלים חברי קיבוץ.
במפעלים של גרנות אנחנו מעדיפים, באופן בולט, לבחור את המנהלים מתוך חברי הקיבוצים. וזה כבר, בבסיס, קבוצת בחירה שהיא קטנה יחסית.
למה דווקא רק חברים?
כי זה מפעלים של חברי הקיבוצים וזה שומר על האופי. זה מפעלים של הקיבוצים ושל חבריהם, ואני חושב שזה נכון לתת להם את ההזדמנות. זה שלהם, וכך גם אופי הניהול. הנושא הראשון שאני בודק זה מה הרקורד והעשייה של המועמד לניהול. ואין יותר טוב מאשר הניסיון הקודם שלו להעיד על יכולותיו בעתיד. בדרך כלל באים אנשים מתוך העשייה הקיבוצית בקיבוצים שלהם, ומאחר וההנהלה שלי זה הנהלה של חברי קיבוצים, ואני נפגש ומכיר אותם, אני מסמן לי כבר לאורך הדרך את הבולטים יותר מבין ממלאי התפקידים בקיבוצים, והם הבסיס לעתודה הניהולית של הארגון ומפעליו בהמשך.
אבל כשאתה אומר אני סימנתי את הקאדר של חבר'ה מהקיבוצים בעצם אתה צמצמת את מוטת הבחירה שלך לקבוצה מסוימת. עם כל זה שקיבוצניקים הם חבר'ה נהדרים, באמת יש לי רק דברים טובים להגיד, אנחנו מדברים היום על ניהול גלובלי, על הסתכלויות רחבות יותר, על שוק רחב, על יכולת חזון רחבה. אתה מוצא את זה היום בתוך המנהלים הקיבוציים?
אז ככה, יש חברות שבהן מנהלים מנהלים שאינם חברי קיבוץ, אבל למפעלי הליבה, למפעלים החקלאיים של גרנות ולפעילויות הניהול המרכזיות בארגון, אם זה ארגון הקניות, המוסד הפיננסי, אם זה ניהול כל התשתיות והחצר של גרנות, אמבר על שלל פעילויותיו, יש לנו בית אריזה לאבוקדו, בית אריזה להדרים, את כל הפעילויות האלו מנהלים חברי קיבוץ.
להוביל יחדזה נשמע לי מאוד טבעי
אכן, אכן. וגם במקומות אחרים אנחנו נותנים עדיפות לחברי קיבוץ. עכשיו, בין חברי הקיבוץ יש אנשים מצוינים עם יכולות ניהול מצוינות. ואנחנו, הארגון, גם מעצים ומפתח את הקבוצה שבתוכו, בעבודה משותפת, בידע שאנחנו סופגים אחד מהשני, ואני חושב שאין מה להתבייש לאותם אנשים שיחד איתי מובילים את הארגון.
במבחן התוצאה אני חושב שבחרתם אנשים טובים מאוד.
אני חושב שאין מבחן יותר קובע מאשר מבחן התוצאה.
אני מסתכל על הביזור הרחב של גרנות, שמארגון קניות שבא לשרת את המשקים צמחה לאימפריה גדולה. ליתרון הגודל יש גם חיסרון מסוים? לפעמים האינטימיות קצת הולכת לאיבוד.
לכל חברה, וכל פעילות שבה אנחנו שותפים, יש חיים משלה. יש לה ארגונים ניהוליים משלה. וגרנות, כארגון-על, מתווה את הדרך. יש לו את הפיקוח-על, יש לו את האחריות-על, אבל לכל ארגון יש את מוסדות הניהול שלו, יש את אסיפת המשקים שלו, יש ההנהלה שלו והוא האחראי.
אכן, אכן. וגם במקומות אחרים אנחנו נותנים עדיפות לחברי קיבוץ. עכשיו, בין חברי הקיבוץ יש אנשים מצוינים עם יכולות ניהול מצוינות. ואנחנו, הארגון, גם מעצים ומפתח את הקבוצה שבתוכו, בעבודה משותפת, בידע שאנחנו סופגים אחד מהשני, ואני חושב שאין מה להתבייש לאותם אנשים שיחד איתי מובילים את הארגון.
במבחן התוצאה אני חושב שבחרתם אנשים טובים מאוד.
אני חושב שאין מבחן יותר קובע מאשר מבחן התוצאה.
אני מסתכל על הביזור הרחב של גרנות, שמארגון קניות שבא לשרת את המשקים צמחה לאימפריה גדולה. ליתרון הגודל יש גם חיסרון מסוים? לפעמים האינטימיות קצת הולכת לאיבוד.
לכל חברה, וכל פעילות שבה אנחנו שותפים, יש חיים משלה. יש לה ארגונים ניהוליים משלה. וגרנות, כארגון-על, מתווה את הדרך. יש לו את הפיקוח-על, יש לו את האחריות-על, אבל לכל ארגון יש את מוסדות הניהול שלו, יש את אסיפת המשקים שלו, יש ההנהלה שלו והוא האחראי.
מניית זהבהביטוי המשמעותי בשליטה לכאורה של הארגון מלמעלה, שלאסיפת המשקים של גרנות בע"מ יש מניית זהב. משמעות מניית הזהב, שהחלטה שלה מחייבת וגוברת על כל הנהלה או אסיפת משקים של ארגון מתחת לארגון הגג גרנות בע"מ. מניית זהב היא מעשית, אבל בחיים היומיומיים שלנו היא תיאורטית. מעולם לא השתמשנו בה. כי הדומיננטיות והתוויית הדרך והאחריות של הארגון מלמעלה, מקובלת על כל התאגידים ועל כל הפעילויות, והמנגנון הזה עובד.
לקבל החלטות בהסכמה רחבהעשית משהו חכם. בעצם אמרת: יש איזשהו איום כזה, אולי וירטואלי אבל הוא קיים במידה מסוימת בקבלת החלטות, ומצד שני אנחנו הולכים בדרך של דיאלוג, של הסכמה, של דו שיח, של חשיבה משותפת. אבל תמיד אני יכול להשתמש במניית הזהב הזו
אכן, אני אתן לך דוגמא. חברות, בדרך כלל יש להן דירקטוריונים מקצועיים של משהו בסדר גודל של 10-12 חברים. ההנהלה הציבורית של גרנות, שמתכנסת פעם בחודש, מונה כ- 25 חברים, שמתוכם 5 הם מנהלים בתוך הארגון, כולל אני, אבל 20 הם נציגי ציבור. עכשיו, יש מעט מאוד החלטות שמקבלת ההנהלה. ההחלטות הן בקשת פעילות. אבל התפקיד המרכזי שלה, כפי שאני רואה אותו, זה הדו-שיח שקיים בינינו המנהלים לבין החברים שליחי הציבור. אנחנו מספרים על כל מה שקורה בארגון, על התוכניות שלנו, על המחשבות שלנו, מהן הבעיות, מהן הדילמות שעומדות על סדר היום.
אכן, אני אתן לך דוגמא. חברות, בדרך כלל יש להן דירקטוריונים מקצועיים של משהו בסדר גודל של 10-12 חברים. ההנהלה הציבורית של גרנות, שמתכנסת פעם בחודש, מונה כ- 25 חברים, שמתוכם 5 הם מנהלים בתוך הארגון, כולל אני, אבל 20 הם נציגי ציבור. עכשיו, יש מעט מאוד החלטות שמקבלת ההנהלה. ההחלטות הן בקשת פעילות. אבל התפקיד המרכזי שלה, כפי שאני רואה אותו, זה הדו-שיח שקיים בינינו המנהלים לבין החברים שליחי הציבור. אנחנו מספרים על כל מה שקורה בארגון, על התוכניות שלנו, על המחשבות שלנו, מהן הבעיות, מהן הדילמות שעומדות על סדר היום.
להקשיב מעבר למילים בדו"ח הזה שאני מוסר להנהלה, לחברים, אני שומע אותם, אני מקשיב להם, הם לא צריכים אפילו לדבר. אתה רואה לא פעם מתנועות הגוף של נחת או אי נחת, ואתה יודע מה כן עובר ומה לא עובר. אנחנו לא העברנו עוד אף פעם החלטה ברוב דחוק. אנחנו מצפים להעביר את ההחלטות בקונצנזוס רחב ככל האפשר, ואנחנו משנים ובונים את התוכנית כך שהיא תעבור. אז לא פעם אומרים לי חברים: שמע ההנהלה זה... אין מה שאתה רוצה להעביר ואתה לא מעביר בהנהלה ברוב קולות. במציאות זה נכון, אבל זה נובע מכך שאם אני חושב שיש משהו שאני לא יכול להעביר אותו בקונצנזוס, אני לא אביא אותו להכרעה. אני אעשה עוד סיבוב ועוד סיבוב, או שהוא ירד מסדר היום. אנחנו מתקדמים רק במקום שבו אנחנו רואים שלפנינו דרך סלולה.
אתה רואה איזה תדמית זה בנה לך? אם אתה נוהג בחוכמה כמו שאני שומע, ואתה בעצם אומר: אני מראש מתכנן את הדברים כך שבאמת אני אדע להגן על התזה. כשאני מביא משהו אני מביא אותו עם רציונאל, ואני מאמין בו, וכו' וכו'. ואני לא אביא משהו שיש בו אולי התלבטות של האחרים.
אז בעצם זה יוצר עם הזמן, עם השנים, 20 שנה, נכון איציק?
אכן, אכן.
עם השנים זה כבר יוצר איזושהי תדמית שהבנאדם הוא בוא נגיד "כל יכול", הוא מביא החלטות, הן מתקבלות ואפשר לרוץ קדימה.
יש מי שרואה את זה כך. אני לא פעם חושב לעצמי: חבל, חבל שנושא מסוים שחשבתי והוא לא הגיע לידי העצמה, חבל שלא עשינו אותו, פספסנו. אבל ככה זה בחיים, אנחנו בנויים לאורך הדרך מהמון פספוסים קטנים וכמה הצלחות, ואני חושב שזאת הדרך הנכונה. יש מספיק מה לעשות בתחומי הקונצנזוס, ואנחנו נוותר אם אין בשלות. ואולי אם הייתי מתעקש, אולי גם הייתי נכשל. לכן אני חושב שיש פה מנגנונים של איזון. כן, אני מודע לתדמית אבל העובדה שלאורך 20 שנה קיבלתי פעם ועוד פעם ועוד פעם את אמון הציבור, ובקונצנזוס רחב, להמשיך בתפקיד, על כך אני חב תודה לציבור, ואני חושב שהציבור לא מאוכזב ממה שנתתי לו.
כשאתה אומר: "יש דברים שהם מאוד משמחים אותי, מרגשים אותי, גורמים לי להרגיש טוב", איזה דברים בתוך העבודה אתה מרגיש שעושים לך את זה? רק הצלחות, או שיש עוד דברים קטנים?
אתה רואה איזה תדמית זה בנה לך? אם אתה נוהג בחוכמה כמו שאני שומע, ואתה בעצם אומר: אני מראש מתכנן את הדברים כך שבאמת אני אדע להגן על התזה. כשאני מביא משהו אני מביא אותו עם רציונאל, ואני מאמין בו, וכו' וכו'. ואני לא אביא משהו שיש בו אולי התלבטות של האחרים.
אז בעצם זה יוצר עם הזמן, עם השנים, 20 שנה, נכון איציק?
אכן, אכן.
עם השנים זה כבר יוצר איזושהי תדמית שהבנאדם הוא בוא נגיד "כל יכול", הוא מביא החלטות, הן מתקבלות ואפשר לרוץ קדימה.
יש מי שרואה את זה כך. אני לא פעם חושב לעצמי: חבל, חבל שנושא מסוים שחשבתי והוא לא הגיע לידי העצמה, חבל שלא עשינו אותו, פספסנו. אבל ככה זה בחיים, אנחנו בנויים לאורך הדרך מהמון פספוסים קטנים וכמה הצלחות, ואני חושב שזאת הדרך הנכונה. יש מספיק מה לעשות בתחומי הקונצנזוס, ואנחנו נוותר אם אין בשלות. ואולי אם הייתי מתעקש, אולי גם הייתי נכשל. לכן אני חושב שיש פה מנגנונים של איזון. כן, אני מודע לתדמית אבל העובדה שלאורך 20 שנה קיבלתי פעם ועוד פעם ועוד פעם את אמון הציבור, ובקונצנזוס רחב, להמשיך בתפקיד, על כך אני חב תודה לציבור, ואני חושב שהציבור לא מאוכזב ממה שנתתי לו.
כשאתה אומר: "יש דברים שהם מאוד משמחים אותי, מרגשים אותי, גורמים לי להרגיש טוב", איזה דברים בתוך העבודה אתה מרגיש שעושים לך את זה? רק הצלחות, או שיש עוד דברים קטנים?
לנטוע אבוקדו עושה טוב בלבזה מורכב מהמון דברים קטנים. אתה יודע, אני בנשמתי חקלאי. ובתקופה מסוימת אנחנו הבנו שהקיבוצים, בגלל הסיכון ובגלל מצוקה במזומנים, מזניחים את החקלאות ולא מפתחים את המטעים שלהם. ואנחנו יש לנו בתי אריזה לאבוקדו ולהדרים. אמרתי: חבר'ה, אם לא יינטעו לא יהיה מה לעשות עם הברזלים.
מצד שני הקיבוצים התחילו לחשוב על כל מיני אפשרויות של שיתופי פעולה והשכרת שטחים, מה שנוגד את תפיסת עולמנו ואת שליחותם של הקיבוצים כמי שמחזיקים בקרקע כדי לעבד אותה ולפתח בה חקלאות. ואז נכנסנו כשותפים עם הקיבוצים לנטיעת מטעי אבוקדו. אנחנו נטענו למעלה מעשרת אלפים דונם מטעי אבוקדו בשותפויות עם כ- 16 קיבוצים, ומעל 3,000 דונם מטעי הדרים בשותפויות עם קיבוצים.
וכשאני בא ואני רואה את האדמה שהייתה אדמה חשופה, ועליה ניטע מטע אבוקדו חדש, ירוק, מתפתח ויפה, זה עושה לי טוב בלב. בדיוק כמו שאני בא לחנוכת מגדל ייצור חדש במכון תערובת אמבר דרום בצומת דביר, זה עושה לי טוב בלב. אז אני מאוד אוהב לראות דברים שמתפתחים, דברים שיוצרים, אני אוהב לעמוד על פיגום של בית שיוצקים, ולראות את הדברים שנעשים.
עשייה, עשייה עם תוצאות בשטח. זה בעצם מה שאתה אומר. אתה יודע, אבוקדו, אני מעודד אותך ואת כל מי שעוסק באבוקדו לנטוע כמה שיותר אבוקדו. אני לבד יכול לחסל מטע אבוקדו בעונה, אוי ואבוי אם זה ייגמר.
איציק, כשאתה מודד הצלחה שלך, יש לך מדדים ששמת לך, יש דברים שאתה אומר: אלה הדברים שאני מסמן כהצלחה?
בוודאי. לכל אחד מהפעילויות שלנו אנחנו מעמידים, לכל זמן, יעדים של צמיחה והתפתחות.
מצד שני הקיבוצים התחילו לחשוב על כל מיני אפשרויות של שיתופי פעולה והשכרת שטחים, מה שנוגד את תפיסת עולמנו ואת שליחותם של הקיבוצים כמי שמחזיקים בקרקע כדי לעבד אותה ולפתח בה חקלאות. ואז נכנסנו כשותפים עם הקיבוצים לנטיעת מטעי אבוקדו. אנחנו נטענו למעלה מעשרת אלפים דונם מטעי אבוקדו בשותפויות עם כ- 16 קיבוצים, ומעל 3,000 דונם מטעי הדרים בשותפויות עם קיבוצים.
וכשאני בא ואני רואה את האדמה שהייתה אדמה חשופה, ועליה ניטע מטע אבוקדו חדש, ירוק, מתפתח ויפה, זה עושה לי טוב בלב. בדיוק כמו שאני בא לחנוכת מגדל ייצור חדש במכון תערובת אמבר דרום בצומת דביר, זה עושה לי טוב בלב. אז אני מאוד אוהב לראות דברים שמתפתחים, דברים שיוצרים, אני אוהב לעמוד על פיגום של בית שיוצקים, ולראות את הדברים שנעשים.
עשייה, עשייה עם תוצאות בשטח. זה בעצם מה שאתה אומר. אתה יודע, אבוקדו, אני מעודד אותך ואת כל מי שעוסק באבוקדו לנטוע כמה שיותר אבוקדו. אני לבד יכול לחסל מטע אבוקדו בעונה, אוי ואבוי אם זה ייגמר.
איציק, כשאתה מודד הצלחה שלך, יש לך מדדים ששמת לך, יש דברים שאתה אומר: אלה הדברים שאני מסמן כהצלחה?
בוודאי. לכל אחד מהפעילויות שלנו אנחנו מעמידים, לכל זמן, יעדים של צמיחה והתפתחות.
קן משפחתי לכל הגוזליםלא מדבר על היעדים של המפעלים. אני מדבר על שלך. כשאתה אומר: בשבילי הצלחה זה לא רק הצלחה של המפעלים, אלא משהו ברמה האישית.
ברמה האישית זה קודם כל במעגל הקטן שלי, המעגל המשפחתי. יש לי היום שמונה נכדים. ארבעה ילדים. המעגל המשפחתי הוא מעגל מאוד חשוב. כולם גרים איתנו בקיבוץ, אנחנו עושים ארוחות יום שישי אצלנו בבית כל שבוע.
הרחבת את הסלון קצת?
הרחבנו את הסלון. הכל בנוי כדי שהקן המשפחתי יוכל להעניק מחומו לכל הגוזלים.
זאת אומרת שערך מאוד חשוב אצלך זה עניין המשפחה
המשפחה. אני מאוד אוהב את הבית, את הגינה מסביב. אנחנו אוהבים לטייל ביחד, אנחנו יוצאים כל שנה לחופשה עם כל הילדים והנכדים.
להיות בזמן הנכון במקום הנכוןאבל אתה יודע שמתבקשת פה שאלה, איש עסוק כמוך, אני לא רוצה אפילו לשאול על סדר היום, כי אחרת אני קצת אביך אותך נראה לי, כמה זה צפוף וכו', אבל עם כל העיסוקים האלה איך אתה מוצא זמן גם לזה וגם לזה וגם למשפחה?
אף פעם לא הייתה לי בעיה של זמן.
באמת?
כן. זמן זה שאלה של סדר עדיפויות, ואני משנה את סדר העדיפויות בהתאם לצרכים. יש מצבים שבהם המשפחה דורשת יותר. לצערי הייתה לי תקופה שגם אימי וגם אחותי זיכרונם לברכה היו חולות בסרטן, והקדשתי ימים לנסוע איתן לטיפולים וכל מה שצריך. כנ"ל גם היום, אם יש איזשהו צורך לטוב ולרע במשפחה, זה קודם כל.
וגם בעבודתי. יש פעילויות שאין סיבה שתתערב ותפריע להתנהלותן כשהן מתנהלות כראוי. לעומת זה, כשיש איפשהו בעיה, אז אתה צריך להיות במקום הנכון.
מאחר ובעברי, או לאורך כל תקופות חיי, חלק גדול מאוד לווה תמיד גם בשירות הצבאי, במילואים התקדמתי ממ"מ בסדיר עד לסגן מפקד חטיבה במילואים בצנחנים, ולאורך כל הדרך, תמיד היו לנו דיונים על מיקומו של המפקד בקרב. והתשובה תמיד הייתה: הוא צריך להיות במקום שממנו הוא יכול לקבל את ההחלטות הנכונות, להוביל את האנשים ולהכריע את הקרב. אז כך גם בניהול, אתה צריך להיות תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון. לפעמים זה בראש הכוח ולפעמים זה במקום שבו יש פצועים וצריך לטפל בהם, ולפעמים זה במקום שבו צריך לעשות את האיגוף ולהגיע בדרך אחרת אל היעד.
אף פעם לא הייתה לי בעיה של זמן.
באמת?
כן. זמן זה שאלה של סדר עדיפויות, ואני משנה את סדר העדיפויות בהתאם לצרכים. יש מצבים שבהם המשפחה דורשת יותר. לצערי הייתה לי תקופה שגם אימי וגם אחותי זיכרונם לברכה היו חולות בסרטן, והקדשתי ימים לנסוע איתן לטיפולים וכל מה שצריך. כנ"ל גם היום, אם יש איזשהו צורך לטוב ולרע במשפחה, זה קודם כל.
וגם בעבודתי. יש פעילויות שאין סיבה שתתערב ותפריע להתנהלותן כשהן מתנהלות כראוי. לעומת זה, כשיש איפשהו בעיה, אז אתה צריך להיות במקום הנכון.
מאחר ובעברי, או לאורך כל תקופות חיי, חלק גדול מאוד לווה תמיד גם בשירות הצבאי, במילואים התקדמתי ממ"מ בסדיר עד לסגן מפקד חטיבה במילואים בצנחנים, ולאורך כל הדרך, תמיד היו לנו דיונים על מיקומו של המפקד בקרב. והתשובה תמיד הייתה: הוא צריך להיות במקום שממנו הוא יכול לקבל את ההחלטות הנכונות, להוביל את האנשים ולהכריע את הקרב. אז כך גם בניהול, אתה צריך להיות תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון. לפעמים זה בראש הכוח ולפעמים זה במקום שבו יש פצועים וצריך לטפל בהם, ולפעמים זה במקום שבו צריך לעשות את האיגוף ולהגיע בדרך אחרת אל היעד.
אישיות של מפקדיש לך הרבה אמפתיה לצבא אני שומע.
תראה, קודם כל אני חושב שהצבא זה דבר מאוד יסודי בביטחון החיים שלנו כאן במדינת ישראל. הייתי שותף הרבה שנים בעשייה צבאית במקביל לעשייתי בחיים האזרחיים. הייתי שותף במלחמות. מלחמת ששת הימים עוד בסדיר, מלחמת יום כיפור, הרבה מאוד קווים, ואני יודע מה המשמעות ומה האחריות. ואני חושב שאת האחריות הזו עושים טובי האנשים שלנו, וכרגיל, יש גם טעויות ויש גם אגו ויש הכל. אבל מעל הכל יש אחריות. ואני יכול להגיד שמהמחשבה הצבאית ומהדרך הצבאית של מנגנוני הפיקוד, וגם פה- פיקוד בצבא, אני יודע שיש חשיבות עצומה לדרגות על הכתפיים, אבל יש חשיבות הרבה יותר למנהיגות שנובעת מאישיותו ומיכולתו של המפקד, של המנהיג.
תראה, קודם כל אני חושב שהצבא זה דבר מאוד יסודי בביטחון החיים שלנו כאן במדינת ישראל. הייתי שותף הרבה שנים בעשייה צבאית במקביל לעשייתי בחיים האזרחיים. הייתי שותף במלחמות. מלחמת ששת הימים עוד בסדיר, מלחמת יום כיפור, הרבה מאוד קווים, ואני יודע מה המשמעות ומה האחריות. ואני חושב שאת האחריות הזו עושים טובי האנשים שלנו, וכרגיל, יש גם טעויות ויש גם אגו ויש הכל. אבל מעל הכל יש אחריות. ואני יכול להגיד שמהמחשבה הצבאית ומהדרך הצבאית של מנגנוני הפיקוד, וגם פה- פיקוד בצבא, אני יודע שיש חשיבות עצומה לדרגות על הכתפיים, אבל יש חשיבות הרבה יותר למנהיגות שנובעת מאישיותו ומיכולתו של המפקד, של המנהיג.
יום כיפור בוא נבחר לנו שיר
אז אם דיברנו על הצבא, בוא ניקח עכשיו "החיטה צומחת שוב" של הגבעתרון, שזה שיר שמתחבר אצלי לאחר מלחמת יום כיפור, שליווינו את עשרות החללים שלנו לקבורת עולם בקיבוציהם, ואני זוכר את ההלוויה הגדולה בקיבוץ בית השיטה
11 חללים
כן. והחיטה צומחת שוב...
החיטה צומחת שוב / מילים: דורית צמרת, לחן: חיים ברקני, ביצוע: הגבעטרון
אודי שטינוול, מתוך אתר פיקיוויקי
להמשיך לזרוע שדותאני עוד מתרגש מהחיבור הזה שעשית לשיר "החיטה צומחת שוב", עם כל הקונוטציות, כאב שממנו צומחים הלאה, החיבור הזה לאדמה, לחקלאות, המחזוריות הזו של החיטה, שבאה וחוזרת ונעלמת, ככה מורכבים החיים שלנו, נכון?
כן החיים מורכבים ממעגלים, מעונות השנה, מהצלחות, גם מכישלונות, ממבחנים, אבל תמיד אנחנו זורעים את השדות, משקים אותם והחיטה צומחת שוב, ואנחנו רוצים לקצור אותה.
אתה מיישם את זה גם ככה ביום יום?
אני חושב שכן.
איך אתה מנחיל ערכים למנהלים? אני מסתכל עליך ורואה אדם צנוע, מנהל מחזורי כספים כאלה גדולים ומתייחס אל עצמך כאדם, מתייחס לאנשים כאדם מהשורה. איך מנחילים ערכים כאלה גם כלפי מטה?
כן החיים מורכבים ממעגלים, מעונות השנה, מהצלחות, גם מכישלונות, ממבחנים, אבל תמיד אנחנו זורעים את השדות, משקים אותם והחיטה צומחת שוב, ואנחנו רוצים לקצור אותה.
אתה מיישם את זה גם ככה ביום יום?
אני חושב שכן.
איך אתה מנחיל ערכים למנהלים? אני מסתכל עליך ורואה אדם צנוע, מנהל מחזורי כספים כאלה גדולים ומתייחס אל עצמך כאדם, מתייחס לאנשים כאדם מהשורה. איך מנחילים ערכים כאלה גם כלפי מטה?
לבחור להוביל אנשיםתראה, זאת שאלה קצת גבוהה מדי, גדולה מדי, כי אתה לא קם בבוקר וחושב ערכים. אני נולדתי כבן קיבוץ ואני בן קיבוץ שחי לאורך כל חייו בקיבוץ. בצעירותי שאלתי את עצמי: האם אני רוצה להיות חבר קיבוץ או לא, והחלטתי להיות חבר קיבוץ. ולהיות חבר קיבוץ, השותפות הזאת והמעגלים האלו זו בחירת דרך.
ואתה בוחר בה בדרך שאתה פועל למען הכלל, אבל אני לא יכול לבוא ולהגיד שאני לא פועל גם למען עצמי ורוצה למלא את המאוויים שלי, ולהגיע לסיפוק ולהצלחה באופן אישי. כן. וזה מה שמביא אותי לרצות להוביל, ולהוביל עשייה ולהוביל אנשים, ולהתוות דרך.
כמו שאני יכול להיות מאוד נחוש במאבק למען הצלחה של מפעל כזה או אחר, אז אני גם שותף, שותף על פי דרכי לבניית דרכנו המשותפת בקיבוץ. יש לי עמדות מאוד נחושות לגבי איך צריך להיראות קיבוץ ואיך צריכה להיראות החברה הקיבוצית המשתנה והמתפתחת.
כן, אני לא יודע בדיוק מה זה ערכים, זה לא שאתה יום אחד מתעורר בבוקר ואתה יודע מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. זה דברים שמתפתחים, והם קיימים כל יום ונבחנים כל יום בכל המעגלים שלהם, ואתה הולך על פי איזושהי דרך שאתה בוחר בה.
ואתה בוחר בה בדרך שאתה פועל למען הכלל, אבל אני לא יכול לבוא ולהגיד שאני לא פועל גם למען עצמי ורוצה למלא את המאוויים שלי, ולהגיע לסיפוק ולהצלחה באופן אישי. כן. וזה מה שמביא אותי לרצות להוביל, ולהוביל עשייה ולהוביל אנשים, ולהתוות דרך.
כמו שאני יכול להיות מאוד נחוש במאבק למען הצלחה של מפעל כזה או אחר, אז אני גם שותף, שותף על פי דרכי לבניית דרכנו המשותפת בקיבוץ. יש לי עמדות מאוד נחושות לגבי איך צריך להיראות קיבוץ ואיך צריכה להיראות החברה הקיבוצית המשתנה והמתפתחת.
כן, אני לא יודע בדיוק מה זה ערכים, זה לא שאתה יום אחד מתעורר בבוקר ואתה יודע מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. זה דברים שמתפתחים, והם קיימים כל יום ונבחנים כל יום בכל המעגלים שלהם, ואתה הולך על פי איזושהי דרך שאתה בוחר בה.
להתאים את קצב השינוי ליכולת להשתנותהקיבוץ עובר כל מיני שינויים ותהפוכות. לא תמיד קל להיתפס בו כאדם שונה, גם במובן החיובי. יש לפעמים קינאה, ביקורת, משקעי עבר. לחיות בתוך החברה הזו, אפילו בקיבוץ המופרט של היום, לחלק מהאנשים המרכזיים מאוד קשה. גם לך?
קודם כל זה נכון, קיבוץ כמו כל חברה אחרת, יש בה הכל. יש בה קינאה, ויש בה אגו ויש הכל. אבל זה קיים בכל מקום. אני כמובן, כמי שמוביל לא פעם גם בקיבוצי, נתקל בזה. אבל גם פה, דרך אגב עוד מילדותי אני טיפוס מרדן ולא מקבל דברים כהווייתם, ומחפש דרך ולא מפחד משינוי מצד אחד, מצד שני אני לא מקעקע או חושב שכל דבר שהיה צריך לקעקע אותו, צריך לשנות.
צריך לתת המון כבוד למה שהיה, אבל להיות עם מספיק אומץ כדי לשנות. וכשאתה רוצה לעשות משהו, תמיד יש כאלו שינסו לתקוע מקלות בגלגלים, ויפריעו, וכן הלאה. וגם פה, מעצם העובדה שאני רואה שאפשר להתקדם ולהוביל החלטות ולעשות דברים אני אומר לך, שמע, אין דבר שנותן לי יותר סיפוק מאשר היום, שארבעת ילדיי חיים יחד איתי בקיבוץ, ורואים בקיבוץ של היום מתאים והולם לדרכם גם להמשך. ואני חושב שזה יהיה נהדר אם כך יהיה גם עם נכדיי.
אתה איש של חזון, וכשאתה מסתכל על הקיבוץ לטווח ארוך אתה רואה את אותו קיבוץ קיים? אתה חושב שהוא יהיה אחר לגמרי?
שמע, קיבוץ זו צורת חיים שחיים בה אנשים. והקיבוץ של שנות ה- 20 של המאה הקודמת הוא וודאי לא יהיה קיבוץ של שנות ה- 20 של המאה שבה אנחנו חיים. אבל הוא צורת חיים שמתאימה את עצמה לאנשים שחיים בה. היא הייתה כזאת והיא כזאת. תמיד יהיה פער בין מה שירצו להוביל הקיצוניים לבין הקצב של עיכול והיכולת של חברה להשתנות. יש בזה גם משהו מאוד חיובי. כי לא כל גל חולף משנה את היסודות.
אבל כשהם צריכים להשתנות, וכשצריך להתאים את חיי החברה, הקהילה, לתנאים הסביבתיים המשתנים, כל עוד הקיבוץ ישכיל לעשות את זה הוא יהיה צורת חיים. יש מי שאומר שזה כבר לא קיבוץ. אני הרבה שנים חי בקיבוץ, אז אני זוכר הרבה שינויים שעברו בקיבוץ, שבאו באסיפה ואמרו "זה כבר לא קיבוץ". אז נכון, זה כבר לא הקיבוץ של פעם, זה הקיבוץ של היום, והקיבוץ של מחר הוא יהיה משהו שונה
קודם כל זה נכון, קיבוץ כמו כל חברה אחרת, יש בה הכל. יש בה קינאה, ויש בה אגו ויש הכל. אבל זה קיים בכל מקום. אני כמובן, כמי שמוביל לא פעם גם בקיבוצי, נתקל בזה. אבל גם פה, דרך אגב עוד מילדותי אני טיפוס מרדן ולא מקבל דברים כהווייתם, ומחפש דרך ולא מפחד משינוי מצד אחד, מצד שני אני לא מקעקע או חושב שכל דבר שהיה צריך לקעקע אותו, צריך לשנות.
צריך לתת המון כבוד למה שהיה, אבל להיות עם מספיק אומץ כדי לשנות. וכשאתה רוצה לעשות משהו, תמיד יש כאלו שינסו לתקוע מקלות בגלגלים, ויפריעו, וכן הלאה. וגם פה, מעצם העובדה שאני רואה שאפשר להתקדם ולהוביל החלטות ולעשות דברים אני אומר לך, שמע, אין דבר שנותן לי יותר סיפוק מאשר היום, שארבעת ילדיי חיים יחד איתי בקיבוץ, ורואים בקיבוץ של היום מתאים והולם לדרכם גם להמשך. ואני חושב שזה יהיה נהדר אם כך יהיה גם עם נכדיי.
אתה איש של חזון, וכשאתה מסתכל על הקיבוץ לטווח ארוך אתה רואה את אותו קיבוץ קיים? אתה חושב שהוא יהיה אחר לגמרי?
שמע, קיבוץ זו צורת חיים שחיים בה אנשים. והקיבוץ של שנות ה- 20 של המאה הקודמת הוא וודאי לא יהיה קיבוץ של שנות ה- 20 של המאה שבה אנחנו חיים. אבל הוא צורת חיים שמתאימה את עצמה לאנשים שחיים בה. היא הייתה כזאת והיא כזאת. תמיד יהיה פער בין מה שירצו להוביל הקיצוניים לבין הקצב של עיכול והיכולת של חברה להשתנות. יש בזה גם משהו מאוד חיובי. כי לא כל גל חולף משנה את היסודות.
אבל כשהם צריכים להשתנות, וכשצריך להתאים את חיי החברה, הקהילה, לתנאים הסביבתיים המשתנים, כל עוד הקיבוץ ישכיל לעשות את זה הוא יהיה צורת חיים. יש מי שאומר שזה כבר לא קיבוץ. אני הרבה שנים חי בקיבוץ, אז אני זוכר הרבה שינויים שעברו בקיבוץ, שבאו באסיפה ואמרו "זה כבר לא קיבוץ". אז נכון, זה כבר לא הקיבוץ של פעם, זה הקיבוץ של היום, והקיבוץ של מחר הוא יהיה משהו שונה
לשמור על הקהילה בדרכימה שמייחד את הקיבוץ זה חיי הקהילה המשותפים, שיהיה פחות שיתוף. אבל העובדה גם שמחזיקים נכסים משותפים שיכולים, נכסים כלכליים של קרקע ושל מים ושל מפעל ושל רפת ושל שותפות במפעלים האזוריים והם נותנים הכנסה משותפת לקהילה שיכולה לחזק חיי תרבות, עזרה הדדית, חינוך ויעדים של קהילה. זה משהו שמייחד את החברה הקיבוצית הנוכחית ואני מאוד מקווה שישמור עליה גם בעתיד.
התחושה שלי שאתה לוקח את הדברים שדיברת עליהם, ואתה דיברת עכשיו ערכים אם לא שמת לב איציק, אתה לוקח את זה גם לעולם התעשייה ועסקים, והביזנס של גרנות.
דרך החיים והשקפת החיים שלי מלווה אותי בכל המעגלים שבהם אני נמצא, זה לא משהו מיוחד. תראה, אני לא מודד את עצמי ברמת המשכורת או בהטבות הכלכליות האישיות שאותן אני מקבל. אני רוצה כמו כל אחד אחר לקבל את השכר המגיע לי, ואני מניח שברמות השכר בקיבוץ המופרט היום, השכר שלי הוא יותר גבוה מאשר רוב חברי הקיבוץ. אבל הוא רחוק בהשוואה לפוטנציאל שכר של מנהל במוטת הניהול שיש לי בשוק החוץ קיבוצי. זה לא מעסיק אותי, כי מעסיקה אותי הרבה יותר היכולת להוביל, ולנהל, ולהיות מסופק ממה שאני עושה בדרכי.
אני מסתכל על השעון בעצב כי אני רואה שהזמן ככה הולך ומתקצר.
זו, דרך אגב, תופעה שמאפיינת את כל מה שאנחנו עושים. הזמן ממשיך לעבוד כל הזמן בקצב שלו.
למה? למה זה קורה? אי אפשר לעצור את השעון?
לא צריך לעצור
סטארט אפ ישראלי?
לא, לא, לא. בגלל שהזמן הולך ואוזל, אנחנו צריכים לנצל אותו בצורה המיטבית.
דרך החיים והשקפת החיים שלי מלווה אותי בכל המעגלים שבהם אני נמצא, זה לא משהו מיוחד. תראה, אני לא מודד את עצמי ברמת המשכורת או בהטבות הכלכליות האישיות שאותן אני מקבל. אני רוצה כמו כל אחד אחר לקבל את השכר המגיע לי, ואני מניח שברמות השכר בקיבוץ המופרט היום, השכר שלי הוא יותר גבוה מאשר רוב חברי הקיבוץ. אבל הוא רחוק בהשוואה לפוטנציאל שכר של מנהל במוטת הניהול שיש לי בשוק החוץ קיבוצי. זה לא מעסיק אותי, כי מעסיקה אותי הרבה יותר היכולת להוביל, ולנהל, ולהיות מסופק ממה שאני עושה בדרכי.
אני מסתכל על השעון בעצב כי אני רואה שהזמן ככה הולך ומתקצר.
זו, דרך אגב, תופעה שמאפיינת את כל מה שאנחנו עושים. הזמן ממשיך לעבוד כל הזמן בקצב שלו.
למה? למה זה קורה? אי אפשר לעצור את השעון?
לא צריך לעצור
סטארט אפ ישראלי?
לא, לא, לא. בגלל שהזמן הולך ואוזל, אנחנו צריכים לנצל אותו בצורה המיטבית.
להוביל לתנובה ביצים וחלב עוד רציתי לדבר איתך על תרומה לקהילה, ועל האוטו שלנו גדול וירוק שנוסע רחוק וחוזר עם תנובה.
אז האוטו שלנו גדול וירוק, ואנחנו על האוטו של תנובה היינו, ואנחנו נמצאים עליו. אני חושב שהשותפות של הקיבוצים בתנובה היום, אני מקווה שהיא תמשך להרבה שנים, תוביל לאינטגרציה הנכונה הזאת של החקלאי, של הרפתן ברפת ובקיבוץ, של המפעלים האזוריים שמחזקים את המערכת החקלאית, במקרה הזה את הרפת או את הלול, ואת החברה שתנובה מייצרת את המוצרים לאזרחים. האינטגרציה הזאת, והשליטה על כל חוליות הייצור של המוצרים החקלאיים, היא אחד מהיתרונות של הקואופרטיב שאנחנו, ואותו אני מוביל, כי אני מאמין שזאת הדרך של חקלאים להיות האחרון בשרשרת הערך. להיות שותף לכל אורך שרשרת הייצור וליהנות ממנה, ולא להיות המסכן שבסוף שרשרת הערך.
אז האוטו שלנו גדול וירוק, ואנחנו על האוטו של תנובה היינו, ואנחנו נמצאים עליו. אני חושב שהשותפות של הקיבוצים בתנובה היום, אני מקווה שהיא תמשך להרבה שנים, תוביל לאינטגרציה הנכונה הזאת של החקלאי, של הרפתן ברפת ובקיבוץ, של המפעלים האזוריים שמחזקים את המערכת החקלאית, במקרה הזה את הרפת או את הלול, ואת החברה שתנובה מייצרת את המוצרים לאזרחים. האינטגרציה הזאת, והשליטה על כל חוליות הייצור של המוצרים החקלאיים, היא אחד מהיתרונות של הקואופרטיב שאנחנו, ואותו אני מוביל, כי אני מאמין שזאת הדרך של חקלאים להיות האחרון בשרשרת הערך. להיות שותף לכל אורך שרשרת הייצור וליהנות ממנה, ולא להיות המסכן שבסוף שרשרת הערך.
לצבוע את המדינה בירוקתנובה זה משהו בנפשך, נכון? אתה מעורב בכל הניואנסים
בהחלט. עוד פעם, זה בא מתוך השקפת עולם ואותה התוויית דרך. אני חושב שהרצון של הקיבוצים, של החקלאים, להישרד ולשמור על רמת חיים סבירה, ולשמור על מקומם על מפת הייצור, ואם תרצה גם על בבואת המדינה. לא דיברנו על תפקידה של החקלאות, החקלאים וההתיישבות הכפרית במדינה גם מבחינת יישוב הארץ, גבולות, גם מבחינת אקולוגיה. ארץ ירוקה, ריאות ירוקות, כל הדברים האלו הם דברים מאוד חשובים גם ברמת הקהילה שחיה, אבל גם ברמת כלל אזרחי המדינה ודמותה של המדינה, והצבע של המדינה. כן, אנחנו רוצים לצבוע את המדינה בירוק.
בהחלט. עוד פעם, זה בא מתוך השקפת עולם ואותה התוויית דרך. אני חושב שהרצון של הקיבוצים, של החקלאים, להישרד ולשמור על רמת חיים סבירה, ולשמור על מקומם על מפת הייצור, ואם תרצה גם על בבואת המדינה. לא דיברנו על תפקידה של החקלאות, החקלאים וההתיישבות הכפרית במדינה גם מבחינת יישוב הארץ, גבולות, גם מבחינת אקולוגיה. ארץ ירוקה, ריאות ירוקות, כל הדברים האלו הם דברים מאוד חשובים גם ברמת הקהילה שחיה, אבל גם ברמת כלל אזרחי המדינה ודמותה של המדינה, והצבע של המדינה. כן, אנחנו רוצים לצבוע את המדינה בירוק.
לייצר עוד ועודתשמע עם אמירה אופטימית כזו אי אפשר שלא לסיים, אבל רק עוד שאלה קטנה איציק, מה החלום שלך, כשאתה מסתכל קדימה. יש מאחור כל כך הרבה עשייה, מה החלום כשאתה חושב קדימה?
להמשיך. להמשיך לייצר, ללכת בדרך, ואני חושב שזו דרך שאין לה סוף, וזו דרך שאתה תמיד יכול לייצר עוד ועוד. וכל שלב, כל דבר שאתה עושה, אתה כבר רואה את השלב הבא, ואת האפשרות הבאה וזאת דרך שאין לה סוף
להמשיך. להמשיך לייצר, ללכת בדרך, ואני חושב שזו דרך שאין לה סוף, וזו דרך שאתה תמיד יכול לייצר עוד ועוד. וכל שלב, כל דבר שאתה עושה, אתה כבר רואה את השלב הבא, ואת האפשרות הבאה וזאת דרך שאין לה סוף
אני רוצה להודות לך על השיחה, היה לי מאוד מעניין לשמוע וללמוד ואני מניח שלא רק אני לומד מהשיחה הזו, ובמה נחתום, באיזה שיר?
בוא נלך לאגדת דשא, אגדת דשא אתה יודע איפה אצלי זה מתחבר? אני הרי בן קיבוץ ואני זוכר פשוט את השעות האלו שהיינו יושבים על הדשא ו...
ומתחילים עם הבנות
ומתחילים אגדת דשא, בדרך כלל הבנות היו קוראות לשיחה על הדשא "על המשבר"
איציק תודה.
זה חלק מההוויה של שנות הנעורים שלי
המון תודה שבאת
בוא נלך לאגדת דשא, אגדת דשא אתה יודע איפה אצלי זה מתחבר? אני הרי בן קיבוץ ואני זוכר פשוט את השעות האלו שהיינו יושבים על הדשא ו...
ומתחילים עם הבנות
ומתחילים אגדת דשא, בדרך כלל הבנות היו קוראות לשיחה על הדשא "על המשבר"
איציק תודה.
זה חלק מההוויה של שנות הנעורים שלי
המון תודה שבאת
עוד ראיונות:
מיקי כץ- קברניט אל על מומחה לחרדת טיסה
מצוינות אל הלא נודע- שגרת ניהול של אפס תקלות "להטיס מטוס זו חוויה שלא נותנת לחיוך לרדת לי מהפנים, אז
חייא אדלמן – מנכ"ל MPC המעפיל
"בצניעות ועמל, במאור פנים, ולא גבה ליבם" "אני לא מפטר אף עובד ולא מוותר על אף בן אדם במפעל" אומר
יוסי פלד – מנכ"ל גלעם
ניהול על סף הכאוס יוסי פלד, חבר קיבוץ מענית ומנכ"ל גלעם מזה 36 שנה, ועדיין עולה בכל בוקר בדילוגים ובשמחה
מיכאל אילוז – מנכ"ל טבע נאות
"כשאנחנו מוכרים נעליים אנחנו לא מוכרים נעליים אלא שמחה!" אומר מיכאל אילוז בראיון אופטימי. טבע נאות צמחה מסנדלריה קטנה שהוקמה בקיבוץ נאות